יורה אמיתי, גינת גג בתל אביב וצמח אחד בקצרה.

אמנם איני מזקני השבט אלא רק חציתי בקושי את מחצית ימי חיי המתקצרים אך אינני זוכר יורה בדצמבר. בירושלים לא קיבלנו דבר מאותו אפיק ים סוף שהופיע בתחילת נובמבר והציף את אילת. למטר האומלל שזה האחרון פיזר בעיר הקודש אי אפשר לקרוא יורה כמובן. בתור בר סמכה מוחלט לענייני היורה החלטתי להעניק לאירוע את השם רק אם הוא היה משמעותי מספיק להוריק את פני הקרקע כמה יממות אחריו כלומר היורה הוא לא "הגשם הראשון" אלא הגשם המנביט שכן לא לצורך שטיפת המרפסת הוא מואיל להופיע אלא להחזיר רוויה לאדמה אשר נגזלה ממנה לחות בעונות החום המתמשך. בתוך חדרים מוסקים בבתים עם ברזים מהם יוצאים המים לבקשת כף היד, עם כבישים, חנויות, מחשבים ושאר אמצעי נוחות כבר שכחנו עד כמה משמעותי אותו אירוע דרמטי המבדיל חיים ומוות, צמא ורוויה, יובש וצמיחה מתחדשת. שמעתי שחג הסוכות "מחבר" אנשים לאדמה, כך שמעתי. לאחרונה כל שראיתי היה קלונסאות מתכת, בדים סינתטיים עם הדפסות ציוריים אוטופיים לאותו בית מקדש שהיה אתר שחיטה עצום שהצחין מבשר הקרבנות עמוס הזבובים (לז'וזה סארמאגו תיאור נפלא בבשורה על פי ישו). ממש לאחרונה גם אישרו הרבנים סכך מבמבוק ולכן ברחבי ארץ הקודש לא מקרקפים עוד תמרים בשביל כפותם. העבירו זאת לסין שם שכר מינימום הוא מושג מעורפל ואיש לא מתעניין בתנאי עבודה וניצול ילדים. חשוב רק לזכור את המושג "קטר צמיחה", זה הכל. אלו אמורים להחזיר זיכרונות מימי קדם אז בני אדם פשוט מתו בצמא וברעב ואם שרדו יכלו לזבוח ולברך משפחות מיוחסות (אפילו במשפחתי עבר השם "שוער" כלומר שוערי המקדש) ולשלם מיסים לרודנים המקומיים.

טוב נו, ביחס למה שהלך פה מסביב (רודנים פגאניים) זה באמת היה שינוי מרענן אבל בכל זאת עברו שלושת אלפים שנים, אמנם חצי עפעוף בעיני האלוהים אך בכל זאת פרק זמן לפמיניזם, ביטול העבדות, הקמת דאע"ש, בחירתו של דונאלד טראמפ לנשיא ארה"ב והמשך ייצור מסיבי של פצצות היתוך גרעיני. מתקדמים (לאן?)

לפני כמה חודשים כתבתי על הדילמה של גובה לעומת רוחב בגינות מצומצמות והנה גינת הגג האחרונה בתל אביב נשתלה. נבנתה שוקת בעומק 70 ס"מ וברוחב 50 ס"מ. לצורך הצימוח האנכי על מנת למסך מחד ולמנוע נפח חוסם מאידך נבחרו צמחים בגובה 150-250 ס"מ וברוחב 150-200, כלומר יבלטו 30-50 ס"מ משפת השוקת ללא צורך בגיזומים. שימו לב:

מרווה דבשית, פודוקרפוס גדול עלים (לראשונה, עושה רושם של צמח מצוין שמש עד צל), קרומיה הדורה, קרטולריית הכף, לבן עלה 'סאן חוזה', מריסינה אפריקנית, טקסוס מעונב (גם כן עם תכונות דומות לפודוקרפוס), פבוניה מכורסמת (בה התחלתי להשתמש לפני שנה וחצי ועושה רושם מעולה עד כה), ורד פוריה, ורד לה סוויליאנה, קלאנדרינה קליפורנית, בודלאה פבליטו, הדס מצוי 'מלא פרחים'

אלו כאמור לקו האחורי הממסך, מלבדם נשתלו בעוד אדניות מסביב (בנפחים של 125-140 ליטרים) למעלה משישים מינים שונים של מרוות, לוטמים, געדות ועוד.  בתוך מצע שתילה של פרלייט וכבול עם ניקוז מושלם ודישון KF אורגני צפויה שם אולימפיאדה על סטרואידים כבר באפריל. סיכה אי אפשר יהיה לנעוץ שם.

בדרך רופין שהיא השדרה המרכזית בה' הידיעה בירושלים כבר שנים רווחת ספינת הדגל של הגינון הממלכתי הכעור, את אי התנועה הארוך מכסה מרבד דשא מכוסח ועליו מונחים בסדר מופתי כדים (מתאילנד!) בהם מופע גרוטסקי של לריופות, פלרגון תריסני וסזיגיון מגולחים למסדר הבוקר של שרי הממשלה הבאים להצבעות בכנסת ישראל.

כמה משאבים צריך בשביל לטפח דבר כזה מכוער? בחיי לא מצליח להבין. שימו לב לאילנתות המבצבצות מעבר לגדר, אם כבר אילנתות צילמתי לפני חודשיים תמונה יפה של אחת במרכז העיר. נסו לגלות היכן היא:

לאחר למעלה משנתיים בהם אני עושה שימוש בסוקולנט "אלוי מ ל.י קומפקטי ונמוך" הגיע הזמן שמוטי מבוטניקה כבר יעניק שם נורמלי לצמח המדהים הזה. חוץ מזה שצבים אוהבים לאכול את עליו הוא מושלם. פורח קרוב ל10 חודשים בשנה, לא רגיש לעודפי השקיה מחד ומאידך חסכן גדול, יציב מאוד וכאמור פורח ופורח ופורח. לשמש מלאה עד חצי שמש. גובה עלווה 15 רוחב 30-40. הנה תמונה מהמנזר:

זהו.