אילנתה (לא נחה לרגע) וחמישה סוקולנטים חדשים יותר ופחות.

לפני חודשיים הוזמנתי להרצות בבית הכרם אודות אילנתה בלוטית, כמובן שזה אחד הנושאים החביבים עלי, אפוקליפסה תרבותית בזעיר אנפין. מבלי שידעתי בקהל ישב ז'אן-מארק דופור דרור. אקולוג שמתמחה במינים פולשים אשר כבר ערך מחקר בנושא, לשמחתי עברתי את המשוכה בלי יותר מידי פדיחות והתחלנו לשתף פעולה במטרה ליצור ניסוי בקנה מידה מצומצם בקרבת מקום. אך כמובן שהדבר דורש זמן וזמן משמעו משאבים ונצטרך לראות איך ניתן לעשות זאת בצורה יעילה שלא תדרדר אותנו לקו העוני של סומליה.

האילנתה לא שוקטת על שמריה וקצב ההתפשטות ממשיך באותה מגמה שצפיתי כבר לפני 6 שנים עת שהתחלתי לכתוב על כך. מבין מאות אלפי העצים שנבטו בירושלים אז אלפים כבר עברו את גובה 10 המטרים והם בתורם מזריעים מיליוני דורות חדשים. אני מקבל פניות רבות ונראה שלאט מידי אבל בכל זאת משמעות הבעיה מחלחלת אל הקהל הרחב ופונים אלי לעיתים קרובות יותר ויותר.

אני רואה מבצעי מלחמת בלימה לעיתים, לא מזמן הורידו מאות בוגרות ורבבות קטנות בעמק המצלבה וכן בחניה שבין מתנ"ס בית הכרם למרכז המסחרי, אך ללא טיפול יעיל ברעלים ובקרה של הרעלות משניות במשך שנה-שנתיים הכל לשווא מלבד לעובר ושב של קבלני הביצוע.

אם למישהו מקהל הקוראים גישה ישירה לצמרת עיריית ירושלים או למשרד להגנת הסביבה ויכול לקשר אותי יותר מאשמח לקבוע הרצאה שם ולהוביל ניסוי ומשם בניית מערך יעיל לטיפול בבעיה החמורה הזאת. הנה כמה תמונות מהעת האחרונה:

הנה תמונה מגינתי מהקיץ, הוצאתי כאלו למעלה מאלף בשנה האחרונה ולא, אני לא מגזים:

ממש בגינה מעלי ישנן שתי אילנתות בוגרות בגובה 10-12 מטר, בנות 10-15 שנים, מתחתן מאות ואלפים ואני עושה מבצעי חיסול חשאיים בשבתות השכם. לפני חודש בערך דיירת מהבניין הזמינה גנן להוריד את כל הצעירות, ידם לא הייתה משגת לכרות את הבוגרות. דיברתי עם ועד הבית והסברתי להם את שורשי הבעיה תרתי משמע. נראה לאן זה יוביל.

חמישה סוקולנטים:

בשנה האחרונה הקשר הרומנטי שלי עם הסוקולנטים הולך ומעמיק, ניסיונות של מינים חדשים וישנים נכנסו עוד ועוד לגינותי. זה לא חלילה שאני עושה "פינות" סוקולנטים אלא משלב אותם בתוך כלל הצמחיה, בעבר השתמשתי בקרוב לעשרה מיני סוקולנטים והיום הרחבתי את הטווח כבר לעשרות.

אגבה רכה למשל שלקח לי שנים ארוכות לעכל את האנרגיה שלה החלה להישתל, זהו צמח נפלא גם כמובן בשל עלוותו המפוארת, הגמישה ובעלת נוכחות דרמטית מאוד וגם בגלל יכולתו לעבור כמעט כל מצב, השקיה מרובה, עד לצמצום רב ואני מניח שאם האדמה עמוקה יתכן שניתן כלל ללא השקיה לאחר התבססות וכל מצבי האור, משמש מלאה ועד לצל. וחוץ מאלו יש עוד את הבוננזה של הפריחה שאי אפשר להבין מאיפה זה מגיח. מעולה גם במיכלים ותנו לו מרחב להתבטא, אמנם איטי אך זה לא צמח קטנטן.

צורית צפופה שדורשת יותר השקיה ומתקשה קצת יותר בשמש מלאה היא גם צמח נפלא ומעודן, אפשר להשתהות על האדריכלות המיניאטורית שלו שוב ושוב, חצי שמש תהיה לה טובה יותר משמש מלאה, הצלחתי להעביר אותה במצב זה להשקיה אחת לתשעה ימים בקיץ. הנה תמונות מצרפת שם ראיתיה בכל פינה:

קרסולה לבידה תת מין משריש (Crassula pubescens ssp. radicans) הוא זן חדש שמוטי מבוטניקה הביא, במקור מדרום אפריקה, משרישה במפרקים, זאת תמונה משמש מלאה בשדי חמד בשיא הקיץ, העלווה האדימה לחלוטין. זהו זן נמוך בערך20-30 ס"מ ונראה שיכולה לסגור פערים של 40-50 ס"מ לרוחב:

רגלנית אפריקנית שרועה: התחלתי להשתמש בה לפני שנה וחצי בערך, יש לי רתיעה מהזן הגבוה אך זן זה מהדהד בצורה שונה לחלוטין: הוא אופקי לחלוטין ועולה רק לגובה 20-30 ס"מ, עושה כיסוי צפוף ויכול לעשות מעבר מושלם שמש לצל עם מינימום השקיה:

 

ולסיום קסאם לשפם:

פלרגון גבנוני (Pelargonium gibbosum)

לכל אוהבי ה"גרניום" (הלו הוא בכלל פלרגון), מין זה שמקורו בדרום אפריקה הוא סוקולנט (או חצי סוקולנט אם אתם מתעקשים) מפתיע. פורח כמו שפלרגון נדרש כלומר כל העונה החמה מהאביב ועד הסתיו, העלים חצי לבידים ומעט בשרניים וגזורים בגוון שלוכד את המבט והפריחה בצבע שקט שהוא אנטי תזה לרעש הסביבתי המיוצר מכל העונתיים למינהם, הגובה 40-60 ס"מ הרוחב 80-100 ס"מ, משמש מלאה ועד חצי שמש ואולי גם למטה מזה, אתרים רבים מציינים שהוא מדיף ריח נעים בלילה, אני טרם הרחתי זאת אך אני ממתין בסבלנות.