שיקום גינה – מהפכה! (ועל שני צמחים נוספים)

שבתי.

סוגיה נפיצה בתחום הגינון היא שיקום גינות. פונים אלי לא מעט בתחום הזה ומתוך הניסיון המצטבר אני מוצא את עצמי לא אחת מסרב להיכנס להרפתקאות הללו, אם לנקוט בבון טון המפלגתי לקראת הבחירות אז קל להיכנס אבל אי אפשר לדעת איך יוצאים מזה.

מלבד הפתעות שקשה לצפות כגון קווי חשמל נסתרים, מערכות ביוב של שכנים שאיש לא ידע על קיומן ושורשים מהעץ שעומד בכלל ארבע מטר מערבה ברחוב ישנה הבעיה היסודית ביותר של תחרות שורשים. שיקום גינה משמעה מסה אדירה של שורשים שמקשים מאוד על העשרת הקרקע בקומפוסט וקליטה שלא לדבר על צימוח חיוני של צמחיה חדשה.  שעת עבודה של גנן בהקמת גינה נורמלית הופכת בנקל ליממה ומכפלות השעות מקפיצות את המחירים לשחקים. בדרך כלל שיקום גינה הוא מעשה יקר יותר ולפעמים בהרבה מהקמת גינה חדשה.

לפני שנה וחצי נכנסתי להרפתקה כזאת במכבים וממספר סיבות שתכף אמנה הגינה כשלה כמעט לגמרי, מתוך כך יש להסיק מסקנות כמובן אבל נתחיל בהתחלה כמו שנהוג לומר.

ראשית יש לשים לב ששיקום משמעו לא רק שהגינה נמצאת במצב לא מספק ולכן פונים אלי אלא שהיו טעויות מבראשית שהביאו לבעיות, קל לפטור את העניין המרכזי בצל שגדל ודורש שתילה חדשה. תכנון קפדני מלכתחילה צריך לקחת בחשבון את גודל העצים וקצב הצימוח שלהם ולהכניס מראש צמחיה שתוכל לעשות את המעבר ההדרגתי משמש מלאה אל עבר הצל, כתבתי בעבר רבות על צמחיה שיכולה לעשות זאת ואני ממשיך לחפש ולבדוק צמחים נוספים לצורך כך (למשל באזור ההר לשתול בזמן החורף גרניון מדיירה). מלבד זאת ישנה הבעיה הנפוצה של שתילת צמחים ללא התייחסות לגודלם הסופי טעות שהופכת לבעיות גיזום תכופות ועוד ועוד. לכן לא אחת, שיקום משמעו כמעט חיסול הישן, בתור מתכנן גינות אני הופך לעיתים למרכסיסט רצחני "עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה". אבל השיעור שלמדתי לאורך השנים הוא שלנסות לתקן במייקאפ על טעויות תכנוניות שהשרישו זה מעשה ריק מתוכן.

אם אחזור לאחור לרגע לגינה שנכשלה אמנה את שתי הבעיות המרכזיות שמנעו הצלחה:

ראשית בעלי הבית סירבו להוציא עשרות אשחר רחב עלים שהגיעו מהפצת ציפורים וראו בהם צמחיה "טבעית" בתחרות על המשאבים החדשים קרי 70 ליטרים קומפוסט למ"ר ופריסת צנרת מים חדשה האשחרים שגם כך מתגברים ללא קושי על שכניהם כמעט בכל גינה, ברגע שרק קיבלו תנאים מיטביים ניצחו בנוקאווט. שנית עישוב: בעלי הבית מתוך תפיסה אידיאולוגית שמזכירה את ספרו של מאיר שליו ראו ברכה בעשביה עצמה שכללה למשל את מעשה השטן בכבודו ובעצמו לילנית רב גונית עליה כתבתי פה. הצמחיה ששתלתי לא יכלה להתחרות ואפילו צמחים חסונים ביותר כמו פרע גביעוני ובת עופרית שעירה נמקו תחת הצל הכבד שרק גבר ותחרות השורשים הקטלנית. סירובם של בעלי הבית לתחזוקה קבועה בשנה הראשונה חרצה את גורל הגינה, העשבייה הזריעה עצמה באלפים ורבבות האשחרים שתו לשוכרה את כל הטובין שנכנס לאדמה והגינה גוועה. קטסטרופה.

מאידך גיסא לקוחות שמאפשרים לי יד חופשית ומקפידים על הנחיות יכולים לנשום לרווחה לאחר מה שבתחילה נראה כמתקפת בזק. יש משהו מתעתע בגינה ותיקה ומוצלת בכבדות, נראה שכניסה מסיבית עם כלים כבדים, מסורים ופעולות כירורגיות מפרות איזה "איזון" שנבנה לאורך השנים אך צריך לזכור שאין טעם בקידוש טעויות העבר.

הגינה הנוכחית עליה אכתוב בפעם זאת ובהמשך נמצאת במשמר השבעה. שטח החלקה הוא 1200 מטרים בקרוב עם חלוקת פרופורציה יפה בין חצר קדמית של בערך 300 מטרים וחצר אחורית של  בערך 700 מטרים. החצר נשתלה בעבר עם מספר רב של עצי מכנף נאה שגם הזריעו עצמם וגדלו לממדי ענק הצלו אחד על השני וגרמו לעיוותים קשים בשלדים ונטיות מסוכנות לשברים וקריסה. לאחר יעוץ אגרונום ואישור פקיד היערות חלק הוסרו לחלוטין וחלק נגזמו ואוזנו מחדש. היקף הגינה כ"גדר חיה" היה שתול בקטסטרופות שונות כמו בוגנווילאות, שורה ארוכה של דורנטה מצויה ועוד. אני רוצה להזכיר לקוראים שאינם מצויים בגודל הצמחים שדורנטה יכולה להתרחב ללא קושי ל4 מטרים ובוגנווילאה ל 6-7 מטרים בלי בעיה. כך שלמרות שהגינה גדולה הצמחים כיסו בה שטחים נרחבים וחסמו אותה. לא צריך להרחיב על השעמום המוחלט שהיה שם. כמו שניחשתם ההיקף עכשיו ריק לגמרי אבל זה לא פותר את בעיית השורשים של העצים הבוגרים. גם אם אעשה חריש עמוק עם קומפוסט, לאחר כמה חודשי חסד שורשי המכנף יגיעו כמעט לכל נקודה ולכן בחלקים גדולים מהגינה תוך זמן קצר הצמחים יכנסו למאבק.

לכן חזרתי לעניין הטרסות, אך עם היקף של 150 מטרים מדובר בפרויקט עצום ועלויות גבוהות גם בשיטות הזולות ביותר שיש ומכאן העליתי את הרעיון שעומד תכף להתממש: שתילה בחוליות מבטון לביוב. כן כן אני כבר מבחין בעקמומית באף הקוראים, מה זה הזוועה הזאת להכניס צנרת ביוב לגינה וודאי שואלים עכשיו כמה וכמה חובבי צמחים. אז הנה ההסבר: אני שמתי את העין על אלו כבר לפני למעלה משנה אבל עכשיו החלטתי להשליך את הפנטזיה על גינה שלמה. 290 טבעות יהוו את התשתית העמוקה לגינה. 70 טבעות ענק בקוטר וגובה 100 ס"מ יבנו את הטרסה האחורית, 90 טבעות בקוטר 60 ובגובה 50 יבנו טרסה אמצעית ועוד 130 טבעות בקוטר 60 ובגובה 30 יהיו הטרסה הנמוכה. כמובן שהמראה הראשוני יפגיש בין הרשתית לבטון החשוף ויכול להכות את העין, בלי ספק hardcore concrete  אבל תוך 6-18 חודשים לא יישאר מכל זה זכר.

כל רעיון הטבעות הללו ניטע במוחי לפני שנה בערך בזמן שטיילתי עם כלבתי וראיתי עשרות טבעות באתר בנייה גדול:

נפח הטבעות הגדולות הוא 500 ליטר! חצי קוב לצמח שצריך להגיע לממדים של 100-150 ס"מ, זה לא רק התחלה טובה זה תנאים מיטביים. אדמה חדשה עם 70 ליטר קומפוסט הם מעל ומעבר לכל מה שצמח משתוקק. נפח הטבעות הבינוניות הוא 100 ליטר וזה צריך להספיק לשיחים בממדים של 50-100 ס"מ והלאה לטרסה הנמוכה- נפח הטבעת הקטנה 60 ליטר, צמחים כגון געדה נמוכה, מרווה 'ביז בליס', פלרגון איאונידיפלרום (pelargonium ionidiflorum) ושאר בני שיח יחגגו את ניצחונם בתוך שפע שכזה.

ארכיטקטורת הטרסות תהיה כמובן במרחקים שונים ובתנועה עקלתונית לא סדירה עם מפתחים שונים ליצירת חללים פנימיים למשחק או לספסלי ישיבה.

אני נפעם מהגינה הזאת משום שהיא מאפשרת לי משחק אפשרויות אדיר של צמחיה בינונית וקטנה מבלי להיות מוגבל ברוחב שיחים גדולים.

בעוד שבועיים שלושה תחילת ההצבה, תמונות יגיעו.

ולשני הצמחים:

הראשון הראה לי גל לפני חודש זהו אותונית הכף  – Othonna carnosa על בת דודתה הנפלאה אותונית צהובה כתבתי פעם פה. גם אותונית הכף מגיעה מדרום אפריקה וספציפית מכף התקווה הטובה, זה הוא סוקולנט חזק ומהיר לכיסוי ו"נפילה" עם מראה בר ופריחה צנועה ביותר של סביון "פושט" אך עשירה וממושכת (מרבית החודשים החמים). גובהו בערך 10 ס"מ הוא משתרש לאורך במגע העלים הבשרניים באדמה ויכול באופן תאורטי לכסות את כדור הארץ. ממה שהבנתי עד כה הוא מהיר מאוד. לשמש מלאה ועד חלקית, להשקיה בינונית עד מועטה ואולי אף ללא כלל. יכול להישפך מקירות. הנה:

הצמח השני הוא מין ותיק ודי נדיר במשתלות ואני חושב שהוא טרם הובן כהלכה. זהו פלרגון ארדנס – Pelargonium Ardens גידלתי אותו בעציץ לפני עשור והעברתי אותו אז במשך השנה מהשמש בחורף אל הצל בקיץ ואני. זוכר את היחס המיוחד שנאלצתי לתת לו.

בדף בשתילי הר מצוין שהוא "רק לאזור ההר" אבל אני חושב שיש לכפור בהנחה זאת כמו גם בכך שהוא לצל עד חצי צל. אך לצורך כך אני רוצה להתחקות רגע אחר מקורותיו:

זהו מכלוא בן בערך 200 שנים לא ברור מי עשה אותו משום ששם הבוטנאי שכביכול יצר אותו לא תואם לשנים בו המכלוא נוצר. אבל הטענה הרווחת הוא שמקור ההפריה מגיע משני צמחי בר מדרום אפריקה: הראשון הוא פלרגון פולגידום – Pelargonium Fulgidum  זהו שיח בגובה 40-100 ס"מ שנכנס לתרדמה חלקית בקיץ וכנראה משיר חלק ניכר מעליו. ממין זה נעשו בעבר הכלאות רבות של מיני פלרגון. העלים שלו מזכירים את עלי פלרגון ארדנס הם גדולים ורחבים מאוד. צבע הפרח שכנראה עבר לארדנס הוא אדום. צומח במגוון אזורים אך בשמש מלאה וגם בחלקים הקרובים לחוף. זהו צמח עם רגישות להשקיית קיץ כלומר דורש ניקוז טוב ומרווחי השקיה. הנה תמונה שלו כנראה בבר מאתר ביפנית:

המקור השני הוא פלרגון לובטום  – pelargonium lobatum זהו גאופיט! כלומר נכנס לתרדמת קיץ מלאה! מכאן כנראה הרגישות של הארדנס לגינות עם השקיה תכופה באדמה. שילוב של שני הורים שאינם חובבי ציון מושקה. הצבע על הפרח הבהיר מוכתם ומכאן כנראה קיבל הארדנס את תכונה זאת. עליו גם הם רחבים ומפורצים המזכירים עלים הצומחים בתקופת הגשמים גם פה (מרוות יהודה או מרוות ירושלים) גם הוא צומח במגוון רחב במערב ודרום דרום אפריקה וגם בקרבת הים.

מכאן אין סיבה לא לנסות את הארדנס גם במישור החוף בשמש מלאה כצמח פקעת בתנאי ניקוז מעולים עם מרווח השקיות גדול. אני הייתי מנסה אותו בתנאים אלו במיוחד תחת עצים נשירים שם יוכל לקבל חשיפה מרבית לשמש בתקופת החורף ולקחת בחשבון שבקיץ הוא יכנס לתרדמה חלקית עד מלאה. לא אתפלא אם יוכל לעבור קיץ לאחר שתילת סתיו-חורף ללא השקיה כלל. 

ממה שראיתי ביו טיוב לא קשה לרבות אותו, צריך רק תזמון נכון לכך. אני מציע כמה ניסויים ואנא חזרו אלי לבלוג עם מסקנות.

זהו.