קשה, קשה. אני מודה שלעתים קרובות העין שלי שנתקלת בכיעור המכונה גינון פשוט מתעלמת, כמו מבעיות הפליטים, הרעב, המחלות, העוני ושאר בעיות העולם הזה. הרי בכל רגע ורגע שאנחנו מתבוננים בוורדים, במרוות או בלוטמים העולם הזה לא משתפר באמת. רק איוושה חרישית, המהום בחדריה האחוריים של ההכרה. תזכורת המספרת לנו שכל מעשה ידינו הם קציר דמים ארוך שנים שמתחיל הרבה בטרם המילה, התחביר והשפה התלכדה. אף בטרם פירורי השבטים הנסים על חייהם התיישבו בחבלי ארץ שברבות השנים הצלילים המוכרים טוו דתות אידאולוגיות ולאומים ותבעו בעלות אודות אדמה נסמכים על כוח שרירותי של נסיך פלוני ומלך אלמוני שטבח ואנס מספיק בכדי לבסס את שלטון בניו, נכדיו ונינו. עד המהפכה הבאה.
אבל בשבת האחרונה שוב לרגע אחד הבליחה לי אותה שורה של דקלים הנחה על גבי מישור מגולח זה אותו אנו מכנים "דשא" ומסביב לאותם עצים שבריאתם הוחרגה ונתחמה בחבל הים תיכוני למעיינות שם המים מפכים 365 ימים בשנה מבטן האדמה בקילוח נמרץ. ומסביב להם חגים "עונתיים" בשמות עליזים כ"סלסלי כסף" או "אמנון ותמר" או "לוע הארי ננסי" כריקוד יום הולדת מסביב לחתן השמחה בגן.
האם אני מצליח להסביר מדוע הדבר הזה כה מכוער? כה ילדותי? כה פשטני?
כולם יודעים שילדים הם בעלי יצירתיות גדולה, בטרם הבגרות שמה על צווארם משקולות של ביקורת עצמית, פחד מכישלון, לעג ומצבורים כבדים מנשוא של השוואה לאחר אשר מסרסים ביטוי של עושר פנימי והופכים אותנו ל"תבניות נוף מולדתנו" כלומר מותנים וצייתנים. אבל העובדה שילדים יכולים להיות חופשיים באופן יחסי למבוגרים לא הופכת את יצירותיהם לראויות לתשומת לב גבוהה ובעלות ערך זהה. הילדים שלי הפיקו מאות ציורים אולי אלפים בשנות חייהם הראשונות ובכל זאת לא הייתי ממסגר אותן בסלון בייתי ובטח לא מנסה לארגן תערוכה בגלריה. אפשר לקחת ברצינות או שלא אמנים כגון חואן מירו ואחר כך דמויות בעלות נוכחות כבדה בשדה האמנות בעולם כגון ג'קסון פולק אבל לא כל הערת אגב של עולל בן שש היא שוות משקל לדיון אקדמי.
לצערי הצורניות האדריכלית והגננית שניבטת תחת כל דקל רענן או זית מסורס אינה מצליחה להתרומם גבוה יותר משיעור ציור חופשי בביה"ס יסודי. נסיעה של חצי שעה לכל כיוון מכל נקודה מהערים המרכזיות בישראל ועד אחרוני המושבים תוביל אותנו מטר אחר מטר לאסתטיקה של משחקי מחשב. גאומטריה פשטנית, אחידות מוחלטת, חלוקה פרופורציונלית מגוחכת ושימוש קבוע ורדוד באותם המוטיבים.
מלבד בזבוז המשאבים המזעזע (מים שמצריכים תחנת התפלה פרטית, משכורות אין סוף לקבלני גינון אוחזי חרמשים והענקת מלגות עד קץ הימים למשתלות של צמחים "עונתיים") בסוף אנו מקבלים מופע עלוב שהיה יכול לתכנן בלי להגזים כל ילד בן שש, אולי הגזמתי ממש, אז שמונה.
במשמר השבעה מתקדמים, מי שלא יודע על מה מדובר ללכת פוסט אחד אחורה:
וברמת רזיאל הגינה מתחילה לפרוץ, כולל תחליף המדשאה:
ואילו אצלי, וואו! הKF-30 והSERFICO עובדים בצורה מדהימה. התחלתי להכניס משאבות דישון אורגני לכל הגינות החדשות. לא יאמן מה שזה עושה עם 70 ליטר קומפוסט למטר רבוע. קטליזטור-על.
שנה לשתילה, השקיה אחת לשבועיים.
תוכל להרחיב קצת על תחליף המדשאה?
הי. חפש בבלוגינון או בגוגל "תחליף מדשאה" יש על זה הרבה חומר בבלוג
מעניין אתה צריך אתה חושב להגיד על משהו שהוא מכוער כדי להגיד שמה שאתה עושה יפה ?
אני יכולה להגיד שזה חוזר על עצמו ופשטני אבל לא מכוער מה יכול להיות רע בצמחים נכון שאין בזה אולי הרבה חשיבה אבל מכוער ?
זאת לא הפעם הראשונה שאני מביע ביקורת על גינון מסוגים שונים. גם לא החמישית או העשירית. אני חושב שלומר על צמחייה בהיקף מינים שקרוב למאתיים ויותר לעומת חמישה במקרה הטוב עם ארכיטקטורה מורכבת פשטני זה לא יהיה מדוייק. אולי עמוס וקשה אבל לא פשטני. גם חוזר על עצמו זה בוודאי הרבה פחות מאשר הדוגמאות שהבאתי. צמחים לא שונים מצבע או צליל. הרכב מסויים יכול להיות מכוער, בהחלט.
הנה דוגמה:
http://www.batha.co.il/wordpress/?p=289
ועוד דוגמה:
http://www.batha.co.il/wordpress/?m=pesrmtfkdldkq&paged=72
אבינדב אני מאוד אוהב את סגנון הגינון שלך ואת מה שעומד מאחוריו,גם אני לא מתחבר לסגנון הבנאלי הזה, אבל יש מקום גם לגינון כזה, בעולמנו הרבה אנשים והרבה טעמים. מה שילדותי באמת הוא השימוש במושג מכוער לגבי משהו שאינו לטעמך, הפוסל במומו פוסל והביקורת היא חרב פיפיות, ראוי לאחוז בה בזהירות. אנא קבל באהבה.
שלום רודה. יש מקום להכל, גם לכיעור. זה חלק מהביקורת גם כשהיא נוקבת וקשה. זה הרבה מעבר לעניין של "טעם". יופי וכיעור הם סוגיות כבדות ואני לא חושב שיש לחמוק מהן מטעמי נימוס. זה בסדר להתווכח גם על זה. אני לא מקבל את המושג "טעם וריח" ואפשר לקרוא על כך גם בפוסט השני שעכשיו קישרתי.
הנה פוסט שעוסק בכך באופן ספציפי:
http://www.batha.co.il/wordpress/?p=3345
כל מילה בסלע .
ולפני שקראתי את ההתרשמות מהKF הסכמתי על הכל😂
מילים כדורבנות
אבינדב שלום,
מאד מעניין השימוש בתבניות הבטון על מנת למנוע תחרות שורשים. גם מאד הגיוני.
יחד עם זאת, ישנם צמחים שלא אוהבים להישתל ליד תשתיות בטון שכן אלו מונעות ספיחת ברזל על ידי פליטת קלציום קרבונט לקרקע והעלאת ה ph . הצמחים הרגישים בייחוד הם אלו אשר אוהבים קרקע חומצית ( אברשיים למשל) ושתילה ליד בטון יכול להפוך את הקרקע לבסיסית מדי עבורם. הייתי נמנע מצמחים כאלו בתוך התבניות.
הי
מיהו הצמח הפורח סגול בשתי הערוגות במובלעת?
שלום עודד. יש לי אברש שגדל מעולה בטרסות אצלי שעשויות בלוקים ובטון. איטי כמו כל האברשים אך גדל מצויין. אבדוק אבל את העניין, נשמע מעניין
ענבל זה פעמונית פורטושלג
תודה
הפעמונית כל כך יפה ועשירה, אפילו לא חשבתי לכיוון שלה
מאוד מפתיעה, יכולה לעמוד ביובש ובאזור ההר עומדת משמש מלאה ועד צל מואר.
אתה צודק!
ולמרות מה שנכבדיי ונכבדותיי אמרו מעליי- כן מותר לך להביע ביקורת וכן מותר לך לקרוא למשהו מכוער ותפל מטופש ואדיוטי אם אתה חושב שהוא כזה.
זוהי זכות הדיבור וזכות הביקורת וזכות הבעת הדיעה.
זכות.
אל תיתן לאף אחד להניא אותך מלומר את שעל דעתך גם אם מה שעל דעתך הוא מטופש, תפל, אדיוטי וסר טעם בפני עצמו.
אז מה.
הגינון של העיריות הוא סתמי, מכוער, מופשט והביקורת שלך לא רק נכונה אלא גם מסרסת ובצדק.
קשה מאוד לסרס אתה מה שאין לו כבר ביצים.
לא הייתי מצפה להרבה, אבל זה רק בגלל שלימדו אותי שלא לצפות להרבה בכל כך הרבה מקרים ופעמים, עד שהמובן כמעט מאליו הופך למשאת על.
לאנשים קשה להתאמץ מעבר ליכולתם. קשה להם. הם עסוקים מדי בתחת של עצמם ובמשפחה ובהתרבות של הסחי, והעושר והחומרנות.
הגינון שהצגת מכוער.
כל דיכפין ייתי ויגנן. אנשים לא קולטים שזה מקצוע מקצוע, אלא מתנהגים אליו כמו אל רוב המקצועות בעולם, בצורת החפיף.
לעומת זאת, הדוגמאות של הגינה שהצגת, שאם אני עוקב נכון היא הגינה בבניין הדירות שלך – מאלפות.
לו היה לי שכן כמוך הייתי מעריץ אותו.
יישר כח והמשך בדרכך, אתה עושה משהו נכון מאוד!
לו הייתה לי גינה פרטית, אין ספק בכלל שאותך הייתי לוקח מבלי לחשוב לרגע.
הי אבינדב, שאלה בנוגע לקומפוסט. 70 ליטר למ"ר נשמע הרבה מעבר לכמות המומלצת בדרך כלל. זה לא צורב את השורשים? איך אתה מערבב כמות כזו לתוך האדמה בלי שרובה תשאר בכמה סניטמטרים העליונים?
שמוליק, בגינות רגילות יש מתחחות מקצועיות שהגננים אשר מקימים אותם מביאים. זה מתחח 15-20 ס"מ פנימה ואפילו יותר כאשר לא מאפשרים למתחחת לרוץ מהר. במקומות צרים וקשים לתמרון עם קלשון.
אפשר להשתמש גם ביותר מ75 ליטר למ"ר. נאמר לי שבקליפורניה יש שמכניסים גם 100
זה לא צורב בהנחה שהקומפוסט עבר פירוק מלא.
אבינדב, האם אתה מכיר גינון עירוני ראוי לשבח? איזו נקודת התחלה פוזיטיבית (בארץ או בחו"ל) שיכולה להוות עוגן מעשי לדיון בנושא?
שלום אבנר, טל וארז לוטן תכננו את פארק הוד השרון למיטב הבנתי עם תפיסה מתקדמת של הטרוגניות במגוון המינים. גם שמעתי שבכרמיאל יש התכוונות לעניין. זאת בעיה אמיתית משום שגם כאשר הגינון מצליח להתגבר על תנאים מוקדמים כגון מדשאות, צמחיה טרופית ושתילת צמחים מעבר למידות הנדרשות המצריכים גיזום מתמיד ומצליח לעבור לגינון בר קיימא עם צמחיה סתגלנית ליובש עם מידות מתאימות עדיין השפה המונוכרומית נשארת כלומר גושים גדולים של שיחיות מאותו המין. קשה מאוד לשבור את ההרגלים הללו.