אביב ושנתיים לגינה! כמה הבחנות ותובנות (אזליאות, צינית קרולינית ועוד ועוד ועוד)

אז עברו כבר שנתיים לשתילה הראשונית, נשתלו אז בערך 85% משטחי הגינה, עוד 15% נשתלו באוקטובר 2017 וכמובן תוספות ממשיכות לטפטף עם שינויים ותובנות.

נתחיל מכך שבסך הכל אני מרוצה, הקצב מהיר, התכסית כמעט כולה כבר ירוקה וצפופה והעליה במדרגים השונים מתחילה לצבור נפח, כרגע טרסת הביניים בחלקה האחורי עולה לגובה 70-100 ס"מ כמוצפה והטרסה האחורית שמתחילה בגובה 60-90 ס"מ עולה כבר לגובה 100-150 ס"מ ברובה דבר שיוצר מדרג אחורי בגובה 150-200 ס"מ.

כל זה כמובן רק המתאבן, הגינה צפויה בחלקה האחורי להתרומם לגובה 2-5 מטרים מגובה הטרסה ולהתחבר כליל לחופת העצים שתסגור כמעט על כולה, זה אומר שעוד 3-4 שנים כל הבניינים הנצפים בתמונות כולל הבניין עצמו בו אני מתגורר צפויים להיעלם אל תוך רחם עצום של צמחיה ללא מגע גיזום כמעט, אלו ייצרו חללים אובליים, מקושתים מקצה לקצה

צינית קרולינית 'וויל פלמינג' עושה חייל וצומחת בלי כל בעיה בכל המפנים של הגינה משמש מלאה ועד צל מלא באופן מצויין, קצב הצמיחה אינו מהיר אך עקב בצד אגודל היא מתרוממת. יש לשים לב שזהו צמח שמחייב עיגון לפחות בשנים הראשונות לשתילתו אני עושה זאת או לגדר ההיקפית או עם ענף במבוק גדול, בלעדי זאת הוא מתכופף ברוח, יש כמה מקומות שהנחתי גם לכך לקרות על מנת לבדוק נראות, במקרים כאלו הוא ממשיך להוציא עוד ענפים אנכיים מהענף המרכזי ונוצרים מספר מוקדי צימוח אנכיים. לא הצלחתי עדיין להבין איך גננים חובבי טורי חיילים ממושמעים לא הפכו אותו לחביב הקהל, זהו צמח עם פוטנציאל אדיר, אני מאמין שניתן לעשות איתו דברים מעניינים ביותר גם בשתילה בקבוצות צפופות, ניסיתי זאת בשדי חמד עם שלושה או ארבעה ובקרוב אהיה שם לעקוב גם אחרי זה. הנה שלוש תמונות, ראשית פרט בן כמה שנים מגינה שלי במעלה החמישה, הוא מעט חבוט שם מרוחות החורף התמונה צולמה בראשית מרץ:

והנה בגינה אצלי (צד שמאל קרוב), יש 16 פרטים ממנו מסביב לכל הטרסה ההיקפית:

ממש משמאל צינית וייל פלמינג, ניתן להבחין בעוד אחד במרחק שעולה ומסתיר את החלון שמשמאל לעץ.

אני מזכיר ששיא גודלו אמור להיות סביב 5-6 מטרים גובה ו50 ס"מ רוחב.

אזליאה אינדיקה פורמוזה, אותה הכנסתי לפני כמעט שנתיים לשדי חמד ומאז לכמה וכמה גינות כולל זאת אצלי

בינתיים מצליחה מאוד אבל ראיתי כמה דברים בקשר אליה, ראשית היא אמנם מסתדרת עם הרבה קומפוסט (75 ליטר למ"ר בגינותי) אבל רק שהתחלתי לדשן אותה בדשן חומצי היא הגיבה בצימוח אינטנסיבי. כמו כן ללא דישון חומצי הפרחים קטנים יותר דבר שאני דווקא מעדיף כי אז יש בכל זאת פרופוציה בין שאר חלקי הגינה כמו פריחת לוטמים, גודל הפרח מקצה לקצה אופקית כאשר הצמח יוצא מהמשתלה מדושן עונג הוא 8-9 ס"מ אולי אפילו 10. בלעדי הדישון הוא מצטמצם ל4.5-6 ס"מ.

הנה מדידות:

קרוב ל10 ס"מ קוטר, אזליאה מדושנת עונג חומצי במשתלה
מדידה של שלומי במשמר השבעה ללא דישון חומצי 6 ס"מ (תמונת לילה)

כך היא אצלי בחזית הדרומית מקבלת 8 שעות שמש ישירה, גודל הפרחים 4.5-6 ס"מ

עד כה מגיבה היטב לכל תנאי התאורה שהכנסתי אותה אך יש לשים לב ששתילה בחודשים החמים עדיפה ממש בתנאי חצי צל-צל, אם ברצונכם לשתול אזליאה בתנאי 6-10 שעות שמש עדיף לעשות זאת בסתיו המאוחר עד האביב המוקדם מאוד, אולי אפילו סוף החורף. איתי שגיא שלח לי תמונה של האזליאות אצלו שנמצאות ללא רשת צל כלל ומקבלות הצללה מצמחים בסמוך להן רק בצהריים, זה אומר 6-7 שעות שמש ישירה במישור החוף! אצלי יש שתיים שמקבלות גם יותר מכך סביב ה8 שעות + מהצהריים עד הערב (כלומר קרינה חזקה יותר מאותן מספר השעות בבוקר) ונראות מצויין. אני מאמין שניתן להרגיל אזליאות גם ל10-12 שעות שמש אך זה ידרוש שתילת חורף ממש.

הדישון החומצי הוביל באופן מיידי לצמיחה חזקה ביותר, לא ראיתי זאת בשאר הגינות בהן הכנסתי אותה, הנה תמונה של לבלוב העלים בינתיים באורך של 6-10 ס"מ היו מקומות שהעלים אף כמעט והסתירו את הפריחה:

אחת מעט מזרחית יותר בתקריב

הנה תמונה ממשמר השבעה של הצמח, פריחה מטורפת לחלוטין אך כמעט ללא צמיחה חדשה:

משמר השבעה – פריחה עוצמתית אך כמעט ללא לבלוב עלים מחודש, השתילה היתה בספטמבר, התמונה משבוע זה, ללא דישון חומצי.

אריאל הירשפלד שלח לי תמונות מהמדרגות הספרדיות ברומא (בבורותי לא הכרתי כלל), לא ברור לי האם הם מכניסים את העציצים למשתלה לצל אחרי הפריחה (קראתי זאת באתר, התמונה בהמשך), אם הם נשארים שם גם בקיץ הרי שזאת דוגמא לשמש של 12 שעות בתנאי מישור החוף, יש לי שני מרגלים אותם אני עתיד לשלוח לשם בסוף יוני לבדוק את העניין.

אזליאה אינדיקה במדרגות הספרדיות
נשארות או נודדות? אשלח מרגלים בעוד חודשיים לרומא לדעת
קריה יפנית 'פרח מלא'

עכשיו זה כבר דמדומי פריחת קריה יפנית אך זהו בלי ספק צמח מעולה, הכנסתי אותו אצלי בחזית צפונית, מזרחית ודרומית והוא מתפתח יפה, יש לו תוספת השקיה ביחס לשאר הגינה (כמו גם הורדים ועוד כמה פרטים), במשמר השבעה הוא גם מלבלב עכשיו אך שם הקפדתי על שתילה בהצללה רבה, כך גם בשדי חמד. באופן עקרוני הוא צמח למקומות גבוהים וקרירים אך אני מאתגר את הידע הזה, נראה לאן נגיע. הוא עמיד לתחרות שורשים חזקה ביותר ומתרחב הן מענפים שפוגעים באדמה ומשרישים עצמם והן מקנה שורש זוחל, ניסיתי גם בהצלחה חלקית לעשות מעברים כאלו ממקטעי ענפים בהשרשה ישירה אל תוך הקרקע אצלי בכמה מקומות.

בנכר יש קריה יפנית "מקורית" עם פרח ריק של חמישה עלי כותרת, נראה מדהים וחבל שאין משתלה שמביאה זרעים לריבוי, מאתרים שונים ראיתי שהוא גם קטן יותר בממדיו, ה'פרח מלא' יכול לעלות גם ל2 מטרים
ומעלה מכך עם השנים.

פורסיטיה נטויה

גם צהוב אחר אחר היא פורסיטיה נטויה שסיימה עכשיו את הפריחה, יש לשים לב שבתנאי צל היא אכן צומחת אך גם עם הרבה פחות עוצמה מאשר בשמש מלאה (בעונה אחת בשמש היא יכולה להגיע ל120-150 ס"מ ועם ענפים רבים) וגם כמעט ואינה פורחת, אולי כאשר תתבגר בתנאי צל אראה דברים אחרים אך עד כה גם מגינתי וגם בגינות ותיקות יותר בו שתלתי אותה עוצמת הפריחה יורדת עם תנאי התאורה.

עצבונית החורש צעירה

עצבונית החורש: מתוך שש המקטעים שהצלחתי לחלץ מהגוש שנתן לי עתי יפה לפני שנה וקצת חמישה שרדו וארבעה מהם עכשיו סוף סוף מוציאים ענפים חדשים (הגוש המרכזי הגדול כבר עשה זאת אביב שעבר), זה בלי ספק צמח שדורש סבלנות ארוכה, ואני מניח רק שזאת תשתלם באלף אלפי מונים בעוד חמש שש שנים כאשר הגינה תעבור להצללה חזקה ותחרות שורשים חריפה. חלק מהענפים כה קטנים והזמן כה ארוך שזה דורש כל הזמן עישוב ודחיקה של צמחים המבקשים לכבוש את מקומו הזעיר, היות וחלק ממקומות השתילה הם עמוק בגינה זה מצב מסובך ותובעני. קשה מאוד לראות זאת כרגע אך כאשר הגינה תתבגר זה יהיה אחד השיחים המוריקים, היפים והחזקים שיעמדו בה לדורי דורות, אם מזלי ממש צלח לי יהיו בינהם גם נקבות נושאות פרי אדום מרהיב. הנה עוד תמונה מהקטן ביותר שיש לי:

צב יבשה מהיר לעומתה אך רומא לא נבנתה ביום אחד – עצבונית החורש מגיחה עם ענפים חדשים (אלו לא עלים!)

אני מאוד מקווה שעם האוכל יבוא התיאבון והצמיחה תהיה מהירה יותר כך שאוכל גם להפריד את השיחים הללו ולתת למשתלות לריבוי.

גרניון הלבנון בחזית וגרניון מדיירה מאחור

גרניון מדיירה פורח בעוז בשלושת המוקדים בהם נשתלו, בצל, חצי צל ושמש חלקית עד חריפה בשעות אחר הצהריים, צריך לזכור שבחלק השמשי ביותר חלק מהעלים נצרבו בקיץ והצמח נראה כסובל יותר אך הוא עבר זאת היטב. כל הנסיונות לשתול אותו במרכז הארץ עד כה כשלו וכאשר הטמפרטורות טיפסו הצמחים גוועו, ניסיון נוסף לשתול אותו בתמרת לפני חודש אולי כן יצליח, תמרת אמנם אינו ישוב גבוה (240 מטר) וממוקם בגליל המהביל אך ראיתי גם בו וגם בדרך אליו צמחים שמתקשים מאוד לשרוד בחום ובלחות המרכז.

מבט למערב עם גרניון מדיירה תחת כליל קנדי

כאשר יש לו יותר מזרוע אחת הוא מחלק את פריחתו לשנתיים, הזרוע הפורחת נובלת עם הבשלת הזרעים וניתן לחתוך אותה והזרוע השניה תפרח לאחר שנה ואחר כך כל הצמח ימות, בשלב זה כבר יהיו שוב שתילים צעירים מהזרעים של השנה הקודמת, גל ישראלי מסר לי שניתן לפצל אותו בשלב מוקדם מאוד על ידי גיזום לצורך זה ממש בשלב הראשוני לאחר נביטתו.

ציאנוטוס קונצ'ה

ציאנוטוס קונצ'ה סוף סוף תפס מעט גובה ולראשונה מציץ מאחור עם פריחתו המדהימה, הוא אחד ממעטי מעט הצמחים שישארו בשמש מלאה גם לאחר עליית העצים והצללתם על 90 אחוז משטח הגינה, אנתק אותו מההשקיה בסוף הקיץ הנוכחי על מנת לשמור אותו לטווח ארוך, כרגע הוא הגיע לגובה 120 ס"מ בערך, בשנה הבאה כבר יעלה ויתפוס נוכחות רבה בגובה 200 ס"מ ושנה לאחר מכן יגיע לשיא גודלו.

כמה תמונות מהחלק הדרומי השמשי עם לוטמים, מרוות וגעדות:

לוטם סקנברגי, מאחוריו לוטם מלבין, בינהם מרווה 'פרפל קווין', מאחור שלהבית שיחנית, ממש לפניהם אספסת השיח, בתוכו עוד משולבים ורדים, בולבין שיחני, געדה נמוכה ועוד, הפגזת השמש.
לוטם סקנברגי
לוטם מלבין, ארכיטקטורה מדהימה של עלים כל השנה
לוטם אגילרי

לוטם אגילרי, מהחביבים עלי בלוטמים, שיח בוגר לאחר 4-5 שנים מגיע לגובה 2.5 מטרים ולרוחב של 150-180 ס"מ, צומח היטב בהר כמו גם במרכז, לעיתים יש בו נפילות שקשה להסבירן, אני חושב שסביב 15-20% מהשתילות נכשלות. הוא רגיש לעודפי השקיה אבל גם במצב השקיה תקין עם ניקוז מעולה היו לי תמותות איתו, יחד עם זאת התוצאה מרהיבה, פרחים גדולים מאוד בקוטר 9-10 ס"מ שמחברים את האזליאות והורדים היטב לשאר הלוטמים. גם העלווה מרשימה עם סיום הפריחה, כהה מאוד, ארוכה וצרה ויוצרת מבנים מעניינים. הוא צולח יפה תנאים של שמש מלאה עד לחצי צל. הדבר היחיד שמטריד בשתילתו (כמו בכל שאר מיני הלוטמים) הוא אורך חייו. לוטמים חיים סביב 9-12 שנים, לעיתים מעט יותר, זה מחייב שתילה של בסיס חזק סביבם על מנת להתגבר על החורים שיווצרו עם התנוונותם. מי ששותל גינה שמבוססת על לוטמים ללא צמחים מאריכי חיים רבים ימצא עצמו קרח לחלוטין לאחר 15-13 שנים. לכן נדרשת איתם גם מידה וגם השלמה מאריכת חיים (ורדים, הדסים, מרוות מאריכות חיים כגון מרווה דבשית או פורמנז רד ועוד). אצלי יש שניים (אחד מת לאחר חצי שנה) הגדול יותר הגיע כבר ל200 ס"מ. הפריחה היא מהמקדימים ביותר בלוטמים, הראשונים מופיעים בתחילת מרץ אולי אפילו סוף פברואר, לאט לאט השפע עולה והשיא באפריל אך הוא ממשיך עד תחילת-אמצע מאי, בודדים מגיחים גם לקראת סוף מאי, גם כל מופע הניצנים מעורר השתאות, הם דבר שלם כשלעצמו עם תפיחתם.

בניתי גם ספסל חדש!

הכנסתי ספסל חדש בפינה הדרום מערבית תחת עץ הטרומלוס קטלבי, עם זווית שמאפשרת הפניית מבט לאורך כול החלק הדרומי ממערב למזרח, מסוג הדברים שהתפתחו להם בנחת, לא הכל הצלחתי לצפות מראש בכל זאת.

זה המבט הנשקף מהספסל למזרח, איריס גרמני על סף המפלצתי, קוטר הפרח 17 ס"מ, גובהו 15 ס"מ. מעבר ליכולתי, אכניס אחד אחר בקרוב.
ורד אלטיסימו, בחזית הבריכה געדה מפושקת, בן שיח בר נפלא.

קרן צור לא ייצרו השנה ורד אלטיסימו, אני חש שזאת החמצה ענקית, זהו ורד מדהים, שופע פריחה מאפריל ועד נובמבר בגלים על גלים, הפרח שלו באדום נפלא, בשמש יש בו זוהר חזק שמועצם מניגוד האבקנים הצהובים, קוטר הפרח 12 ס"מ, בדרך כלל 5 עלי כותרת אך לפעמים יש גם 6 או 7. אצלי כמו שניתן לראות הוא זינק בשנה וארבעה חודשים לגובה של למעלה מ3 מטרים והיד נטויה, להערכתי יעבור גם את ה4 בלי בעיה. אין ספור ניצנים מהקרקע ועד הראש. הנה צילום מהחצר של אריאל הירשפלד:

ורד אלטיסימו אדום מרהיב

בהקשר הורדים אני רוצה להעיר כי ורד אמבר סאן אשר אמור להיות לפי אתר קרן צור 30-50 ס"מ וראיתי באתרים שונים מנכר גם 70 ס"מ גובה הוציא אצלי ענפים בחודש האחרון בגובה למעלה ממטר. אמנם יש לו צימוח אופקי יפה וצמוד לקרקע בעיקרו אך בלי ספק שמדובר באופי גבוה יותר ושיחי, כבר כתבתי עליו שאני מקווה שלא יתברר שהוא כנהר האש שבמקור נכתב עליו 50-80 ס"מ ובגינות שונות שלי ראיתיו גם למעלה ממטר וחצי.

פעמונית טקשימנה מבט מהרצפה לעבר הגג

כתבתי על פעמוניות בשנה שעברה וציינתי את פעמונית טקשימנה, היא עברה את החורף רדומה או כמעט רדומה והתעוררה לה בנחת, אני חושב שהחשש מהשתלטות עוינת אינו ממשי, אולי בשל כך שאיני מפוצץ אותה במים והיא נאלצת להסתגל למשטר ריווחים ולכמויות ששאר הצמחים מקבלים, לא פינקתי אותה בכל אחד מהמקומות ששתלתי אותה בטפטפת נוספת ולכן עד כה היא מאופקת מאוד בקצב ההתפשטות.

יש שני צבעים אצלי האחד לבן והשני לבן-ורדרד מנוקד שהוא המרשים יותר, מן הצד קשה להבין בכלל במה מדובר, הפרח גדול מאוד ביחס לפעמוניות וסגור לגמרי עד תחתיתו כך שרק במבט מהרצפה ממש ניתן לראות את הפעמון בשיאו. מעניין מאוד.

פעמונית פורטנשלאג

פעמונית פורטנשלאג מאידך ממש משתוללות אצלי מצל מלא ועד שמש חלקית וקצת יותר (5-6 שעות ישירות), בכל מקום שהנחתי אותן הן מסתדרות גם עם תחרות יפה בין תותית הודית, פרע גביעוני ווינקה קטנה, אפילו כמה מקומות שנראה כי נקברו תחת מרסילאה גדולת רגל הן חזרו עם שפע צמיחה, ניצנים ועכשיו מתחילה הפריחה, זאת למעלה יוצאת לה מנישה שהשארתי בתוך הספסל.

עוד לא בשיא הפריחה, בפינה השמאלית פעמונית פורטנשלאג יחד עם ננדינה תרבותית ומהוניה זוחלת מצד שמאל, ובפינה הימנית במשקל כבד שבטבט חורפי, מרסילאה ארוכת רגל ושוב פעמונית פורטנשלאג. החלל הכלוא בין הממ"דים
ארליופיס סימה

ארליופיס סימה (יש שניים) מתקדמים יפה אך השנה נתקעו קצת בגלל הטמפרטורות הנמוכות של אפריל, יש כמה מינים שעיקר הצמיחה שלהם הוא בקרינה ובטמפרטורה של אפריל מאי, דהיינו 23-26 מעלות, כאשר בסוף מאי החום עולה לכיוון ה30 הם פשוט מצופפים שורות וממתינים עד יעבור זעם (בדרך כלל לעוד צימוח קל בסתיו כמראה מהופך של האביב), עם מינים אלו יש למשל צינית קרולינית על מגוון זניה, אריולפיס סימה, בן עוזרר על מגוון זניו, הדס מצוי על מגוון זניו, אשכרוע קטן עלים, מורן החורש, מורן נטוי, מריסינה אפריקנית ועוד. במובן זה השנה צפוי גידול קצר יותר ב20-40 אחוזים וזה די הרבה ביחס למינים אלו שקצב צמיחתם איטי (20-60 ס"מ בשנה בממוצע)

הכנסתי אל תוך הריצוף המרכזי בארבע חיתוכים סוקולנטים, בעיקר כפנית נאה. הנה:

כפנית נאה ועוד כפנית, תאלץ לאחר השרשה להישאר ללא השקית קיץ כלל

זהו לעכשיו.

16 תגובות בנושא “אביב ושנתיים לגינה! כמה הבחנות ותובנות (אזליאות, צינית קרולינית ועוד ועוד ועוד)”

  1. יש לי עץ תות עקר מעוניינת לעשות לו הרכבה כדי שייתן פרי איך לעשות זאת? העץ בוגר בין 15 שנה .תודה .
    הגינה שלך מדהימה

  2. תודה, התות שלך אינו עקר אלא זכר. הרכבה דורשת מיומנות מסויימת, אין לי אותה. אני מניח שאפשר לראות ביוטיוב היום הסברים רבים. את צריכה לעשות זאת כמובן בעונה הנכונה

  3. קטפתי פרי אדום של עצבונית החורש. האם ניתן להפיק ממנו זרעים? איך ובאילו תנאים לזרוע?

  4. וואו, נפלא! אני מניח שפשוט לזרוע בתנאי אור אך מוצל. להשקות ולהמתין, יתכן שתחזיקי חלק ותייבשי ותחזיקי במקום מאוורר שלא ירקבו ותנסי לזרוע שוב בסתיו

  5. מעניין לגלות כי אתה מציג דמות של גנן השואף אל הטבע והטבעי-מקומי, ועם זאת אתה מצוייד בכמה סוגי סרגלים למדידות שונות וקפדניות. אתה הראשון שמדד פרחי אזליאה, לפחות מזרחה לוויימר. ויש פרחים שאתה נוזף בהם על גודלם המופלג ויש כאלה שאתה סולח להם, בתנאים מגבילים. המדובר הוא ככל הנראה על מסדר כלשהו. זכור לי, בפעם הראשונה שקראתי באתר הזה, קריאת פלצות ואיבה נוכח גודלם המופלג של וורדי "ג'סט ג'וי", ואילו היום אני קורא דברי בלע על האיריס הגרמני המפואר שהראית. אני נושם לרווחה נוכח העובדה שאת פרחיו הענקיים של הוורד "אלטיסימו", המתנוססים באדום וורמייון עז, הבאת כאן הותרת בלי כל נזיפה. (אולי משום שזה הצבע הסוציאליסטי?).
    בכ"ז – למדתי המון!

  6. וואי וואי אריאל אני חייב למצוא הסברים. רגע.

    קודם כל צריך פה גילוי נאות פוליטי לקוראים שהאיריס בא ממך. או יותר נכון מאוסף האיריסים הבלתי יאמן אליו אני פוזל וחומד תוך שפשוף כפותי.

    האלטיסימו באמת גדול, על סף הגבול הסרגלי שלי, אני באמת תוהה מה הוא? אולי אם היה מוכפל עלי כותרת היה חוצה אותו, בחצר השכנים גדל ג'סט ג'וי כזה שמדדתי 17 ס"מ קוטר וגובה של 10 ס"מ. זהו בלי ספק נפח דומיננטי בהרבה מ12 הס"מ קוטר של האלטיסימו שגובהו אינו עולה על 2-3 ס"מ ואם טיפה מקומרים עלי הכותרת אז ל4 ס"מ. אם תכפיל בסמ"ק תקבל הבדלים משמעותיים, לדעתי פי שלוש או ארבע.

    חוץ מזה כל אותו סיפור ה"טבע" נוכח באופן הדוק כסתירה פנימית מתמדת עליה אני אכן כותב תדיר, הנחותינו על אותו מושג הן בעייתיות ביותר ונוטות לרומנטיזציה. יש כנראה מניפולציות שהן מעבר ליכולתי ויש שאתן להן להיכנס לארגז הכלים שלי. אך אולי זה דומה למשקל הפטיש אם לוקחים את השאלת הדימוי הזה. מה שנמצא בחגורתי הוא בין מלקחים, פצירה, צבת ופטישים. עם פטיש 2 ק"ג אותו הפעלתי לריצוף הגינה בעצמי עוד הצלחתי לעבוד אך פטיש 10 זה כבר מעבר למידותי.

  7. וחוץ מזה מאז ה- נ.ק.ו.ד הטביעו חותמם בגנטיקה המשפחתית עם חקירות ושליחה לגולאג בפצ'ורה דגלים אדומים כמו גם פטישים משולבים במגל הם עילה לאלרגיה חריפה ביותר.

  8. אכן, בענייני קיטרוג וסינגור רטרואקטיבי על גדלים יחסיים, תירבות -טבע מבוית (או מדומה), האיש מלא סתירות כרימון. אני עדיין כואבת את עלבון הקרייזלר שלי. וורד בריח שושנה אמיתית שהוא ודומים לו זכו אצל אבינדב לרהביליטציה השנה.
    תודה על האביב הנפלא (ערוגה של לוטמים, בן חצב יקינטוני, געדה וחוטמית זיפנית פורחת בעוז גם בגינתנו עכשיו. עד שיקיץ הקיץ עליהם והכל יהיה קלוי).

  9. אכן חני אני במקצוע הלא נכון, הייתי צריך להיות ד"ר לפיזיקה גרעינית או מנהל סניף של בנק מקומי.

    חוץ מזה לקרייזלר מעולם לא עשיתי רהביליטציה. טומאה.

  10. גינה מקסימה הוקסמתי מאזליאה(רודודנדרון סימסי) איזה עוד זנים של רודודנדרון מגדלים בישראל בגינות?(אם בכלל יש)
    באתר euro + med plantbase הלועזי מצויינים כמה מינים של פרחים וצמחים הגדלים בר בישראל אך אינם מופיעים באף מגדיר צמחי בר ישראלי בעברית:1. Erica manipuliflora- מין של אברש ים תיכוני. בעברית אברש מניפוליפלורה.2. galanthus fosteri-צמח בצל ממשפחת הנרקיסיים שגדל בר בטורקיה,לבנון וצפון ירדן. השם העברי הוא פתיתי שלג.3.dictamnus albus-דיקטמנוס קווקזי צמח בר ממשפחת הפיגמיים שגדל בר באירופה ובקווקז.
    4.dacthylorizza iberica-סחלב מסוג "אצבעית" שגדל בר בקפריסין. בישראל גדל מין קרוב שלו בחרמון- אצבעית רומאית(dacthylorizza romana)
    כל המינים האלו מצויינים שם שישראל היא חלק מתחום תפוצתם הטבעי(צמחי בר).
    האתר הזה נחשב לאמין.

  11. שלום יונתן האזיץליאה הזאת אינה רודודנדרון סימסי אלא מכלוא עתיק בשם אזליאה אינדיקה פורמוזה, יש כמה תתי זנים במכלואים אלו בצבעים שונים. בישראל מייצרים רק את זן זה מבין מכלואים אלו. מלבדו יש עוד מינים אך איני בקיא בהם, רובם למיטב ידיעתי דורשים קרקע אף חומצית יותר מאשר של מכלוא הפורמוזה.

    למיטב ידיעתי מבלי שהעמקתי לחקור כל המינים שמנית אינם מופיעים בצמחיית הבר בישראל. האברש נמצא במשתלות, נטף מרבים, הוא איטי להחריד ויפיפה

  12. אנסה לפרש את אבינדב כמיטב הבנתי – הוא מעדיף (כמוני) פרחים קטנים עם מראה מקומי כמו רוב צמחי הבר שלנו, אך אוהב מגוון גדול של צמחים וביניהם, להוותו, גם לא מעט עם פרחים גדולים. כאן נכנס מנגנון הרציונליזציה של אדם דעתן כאבינדב ומנסה להסביר מדוע חלקם נפסלים לחלוטין וחלקם נסלחים. נראה שצבעים פסטליים כלבן, סגול וורוד בהיר ופרחים פשוטים כפרחי הלוטם וכפרחי האלטיסימו לעומת הקרייזלר קולעים לטעמו של אבינדב (וגם לטעמי) ולכן אינם מנואצים.
    רק בחלוף השנים הבנתי עד כמה צודק הפתגם 'על טעם ועל ריח אין מה להתווכח' מלבד במקרה של אוהבי ההיביסקוס הסיני שמקומם הראוי בגולאג.
    מעניין, אבינדב, איך תצדיק את הרומנאה הקליפורנית?!
    הגינה נראית יפהפיה – יישר כוח.

  13. אין כאן כל "רציונליזציה" מעולם לא טענתי שהרציונל יכול להוביל למקום כל שהוא שאינו עוד מכלאה.

    אבל אלו טיעונים מעניינים. אני חולק על עניין ההיביסקוס, גולאג נשמע רך מידי. צליבה הפוכה עדיפה.

    היות ועוד לא חזיתי בפריחה של הרומניאה אני עוד לא יודע אבל משהו בעלי הכותרת נראה עדין יותר ומרכך את הגודל.

    אי אפשר להתעלם מעניין הגודל, אפשר לנסות להרחיב רגע את הדיון בעזרת דמיון. לו הגינה היתה בנויה מפרחים שכותרתם לא 12-18 ס"מ שזה גדול בלי ספק ביחס לרגיל אלא 40-60 ס"מ. הרי שרובנו אני מקווה היינו נרתעים, זה מימד פנטזיוני. משהו שמזכיר את הקוסם מארץ עוץ.

    ללא שפה דיננו נחרץ למוות. השפה ותקשורת הם יסוד החיים, הDNA הממשי. בניית רצפים המשכיים שיכולים לתקשר בתוך סביבה משתנה אך גם עם חוקיות משלה (אור, חום, אורך לילה ויום, משקעים לחות וכו'). שפה מצריכה חוקיות, בלעדיה החיים מתפרקים, גם עם כל השונות המדהימה של עולם החי והצומח עדיין מחזיקה את כל הדבר הזה חוקיות, זה הבסיס האבולוציוני. ניסוי וטעיה. הטעות הרדיקלית מידי נזרקת החוצה מהניסוי. זה לא מקריות גרידא. אלא המקריות היא חלק בתוך גבול שיח הdna.

    האמנות (שימוש בצמחים בתוך "גינה' יכול להיות חלק מאמנות) עושה כמובן מניפולציה, עריכה ומשחק בתוך השפה; היא מכליאה, מפרה ומשנה אותה על מנת להמציא עצמה מחדש, להאיר משמעות חדשה וכולי.

    גם אמנות למרות שבירת החוקיות התמידית שלה נעה על ציר מודוסים פנימים. לעיתים חלק מהאמנות היא אכן משחק ושבירה ישירה ממש של אלו.

  14. פוסט מעניין וצילומים מקסימים.
    כבוד.
    יש לי אזליאה יפה באדנית גדולה והייתי רוצה לדעת כיצד אוכל להרבות (זו המילה?) אותה.
    יש דרך?

    שושי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.