אילנתה בלוטית – הג'יהאד הגדול – עלויות ונזקים.

העוקבים אחרי נפתוליו של הבלוגינון בודאי כבר זיהו כמה סממנים של OCD בנוגע לאילנתה בלוטית (כמו גם לעוד כמה עניינים), פירסמתי כמה וכמה רשומות בעניין, ערכתי הרצאות ואפילו חלק מקורס שהעברתי בבצלאל הוקדש לדבר. סברתי ואני עדיין סבור שמדובר באיום ממשי על תרבות הנראות בכל המרחבים האורבניים של ישראל כמו גם של ערים רבות בעולם.

הדבר כמובן אינו מעניין איש במובן היום יומי וקצב ההתפשטות לעין בלתי מיומנת לא נראה כבעיה אקוטית. האילנתה נטמעת כחלק אינטגרלי בפיתוח המארג העירוני, כמו גשם בחורף ושמש קיצית, כמו אבק שיש לשטוף מעת לעת משמשות המכונית על מנת להמשיך ולראות את הכביש. אך הנה כמה דוגמאות לבעיה כאשר אינה מטופלת והמחיר הכרוך בטיפול לאחר שהוזנחה במשך עשר-עשרים שנים, לפעמים גם פחות, נתחיל בטיפול, שימו לב לחשבון:

אין לי ציפייה גבוה שהרשויות יכריזו מלחמה על העץ ויעבירו תקציבי עתק מגני ילדים, מהנגשת מעברי נכים, מטיפול בקשישים וכדומה למיפוי, כריתה והרעלה של העצים. כבר השלמתי עם גורלה של העיר תחת מעטה צחנת האילנתה בעוד 40-50 שנים אז כבר כנראה לא אהיה פה. אך כאשר הנגע נגע בקודש הקודשים וחדר אל הגינה של הבניין בו אני חי השתחרר לי הקפיץ ויצאתי אוחז בקופיץ לגדוע יערות ולברא את הנגע המתועב.

לאחר סיורים חוזרים בטווח הנראה לעין מיפיתי את מוקד הנגע, שני עצים בוגרים בגובה 10-12 מטר שנראים בני קרוב ל20 שנים במרחק שתי גינות ממני (20 מטר) ועוד שלושה עצים מעט צעירים יותר, כלומר חמישה עצים נושאי רבבות זרעי הרס בכל שנה. יש כמובן עשרות ומאות ואלפים של עצים בטווח השכונה אך הכבישים יוצרים חיץ שבאופן יחסי קל יותר לטיפול ותחזוקה. הבנתי שאם אגיע לספינת האם ואשמיד אותה אזי לפחות לטווח הנראה לעין אוכל להסתדר בלי לקום פעמיים בשבוע לנביטות חדשות במרחק יריקה. מאחר שזאת כבר העונה השלישית לנביטות בגינה מאז הוקמה הבנתי שהניסיונות לעקור מהשורש כפי שכתבתי פעם אחר רק פעם לעיתים מצליחים אם הנבט ממש בן כמה ימים עד שבועות ספורים וגם זה סיכון. בפרק זמן מעבר לכך גם שתילים צעירים בגובה 10-20 ס"מ מצליחים להשאיר מקטעים זעירים באדמה, חזרה של אלו לעבר השמש כעבור מספר שבועות עד חודשים יוצרת גיהנום. אין כמו מעקב אחר השטן תחת מיקרוסקופ בכדי להבין כמה ערמומי ובלתי ניתן לשליטה הוא. האילנתה חזרה שוב ושוב, גם מזרעים חדשים וגם ממקטעי שורש זעירים, אפשר לזהות יציאות חדשות מהשורדים על ידי היציאה התפוחה והחזקה יותר מן האדמה, עובי הגבעול ומהירות הצמיחה. זה סיוט.

השנה היו לי כבר עשרות רבות של אילנתות בתוך הגינה ממש, הפסקתי לחלוטין לנסות לעקור אותן ועברתי להרעלה שיטתית. לשם כך נתתי להן להמשיך לצמוח עד שהיו בגובה מעל שאר הצמחים, נשמע רע ומבעית אך כל דרך אחרת של קיצור תהליכים רק מזרזת את פתיחת שערי הגיהנום. הדרך היחידה לטפל בהן באופן יסודי הוא משיכה במכחול בזהירות מופלגת שלא לפגוע בעלים של שיחים שכנים שבתוכם היא נובטת. זאת עבודה עדינה ומדויקת אך בלעדיה לולאת החנק רק מתעבה והגינה נכנסת לתהליך עם שעון עצר המנבא את מותה.

הלכתי לשלושת הבניינים, לדיירים בקומת הקרקע, לוועדים, הסברתי ושטחתי בפניהם את הטעונים וקיבלתי בלי קושי את הסכמתם לטיפול חוזר ונשנה לביעור האילנתה. בגינה בה חללית האם לפני ארבע שנים הם כבר שילמו 5000 שקלים לגנן שיבוא לכרות את היער שנוצר, מיותר לציין שהכסף נזרק לפח שכן חודשים ספורים אחרי הכריתה היער חזר, מפוצל וחסון יותר ממה שהיה. הסיכום היה שאני רוצח באופן מיומן והם אחראים על פינוי.

זאת תמונה מגינת חללית האם ברחוב יפה נוף לפני שנתיים-שלוש ומיד אחריה תמונה חדשה חודש ומחצית לאחר הטיפול האחרון. אפשר לראות מאחור למעלה את הגזע של אחת משתי ספינות האם, כמובן שהמצב שם רק הורע מאז, התהליך הלך וזחל לתוך שתי גינות צמודות ולגינה אצלנו שנמצאת מעבר להן:

אני חייב לציין שהמחיר של בירוא יער האילנתות הוא הרס כמעט גמור של שאריות הגינה שעוד שרדו שם, השימוש בקוטלים פוגע באופן אנוש גם בהדסים ובמורנים הוותיקים שנאנקים תחת המסה הכבירה של מאות האילנתות העולות בכל משטח פנוי, דיירי הבניין יאלצו לא רק לפנות את גופות האילנתות אלא להקים גינה מחדש בסיום התהליך שיימשך להערכתי שנה וחצי עד שנתיים וחצי, זה משך הזמן שהזרעים האחרונים עוד עלולים לנבוט מחדש והשורשים האחרונים שהוחמצו עוד עלולים לעלות. אני לא גובה אגורה מכל השכנים אך יש להבין את המחיר הכלכלי של מלחמה כזאת, הורדת עץ בוגר על ידי כורת מוסמך עם ביטוח עולה 1500-2000 שקלים, טיפול חוזר ונשנה במשך 18-24 חודשים עולה גם כן אלפי שקלים, כל זאת בלי נזק משני לגדרות, לביוב, לתשתיות מים וכדומה. והקמת הגינה מחדש. כמובן שמישהו תמיד מרוויח, בוני מצבות תמיד צרכים פרנסה אבל במכפלות של רבבות ומיליוני עצים בוגרים בטווח שאינו כה רחוק המשמעות כבר בעלת משקל שאינו קל.

לפני שנתיים שלוש פנה אלי בטלפון אדם שהעירייה אילצה אותו לתקן גדר היסטורית במרכז ירושלים, האילנתות פירקו אותה לגמרי, עלות התיקון הגיע קרוב לרבבה.

הנה וידאו של ביתי רוכבת על אופניים במגרש החניה של בית ספר זיו בספטמבר. שימו לב ליער של עשרות אילנתות בוגרות שכבר נכרתו לפני 4-5 שנים וחזרו מחדש, השבוע עברתי שם שוב והקבלן התורן שנבחר על ידי העירייה הוריד את הכל, כמה זה עלה? 10000 שקלים? 15000? אולי יותר גם, יערות כאלו הולכים ומצטברים, ניתן כבר להפעיל כאלו צוותים יום יום באתרים רבים בעיר ללא הפסקה. היקף הכריתות רק ילך ויתרחב, עוד ועוד קבלני כריתה יכנסו למעגל ההוצאות של העירייה.

לגבי אופן הטיפול: מתוך התגובות לפוסט עולה שניתן לקדוח מסביב לגזע מספר קידוחים רב בזווית כלפי מטה ולהזריק אליהם ראונדאפ ללא דילול. זה פשוט בהרבה מגרלון שגם רעיל יותר. אם זאת יש לקחת בחשבון שגם ראונדאפ במגע ישיר הוא רעל ולא קרם ידיים, יש להשתמש בכל האמצעים לבידוד מהחומר ובסיום כביסה לבגדים, כפפות לאשפה ורחצה יסודית. החומרים האלו הם לא משחק ילדים.

הנה הוידאו ותמונת הכריתה דהיום:

יש מחיר להזנחה. ועל פי גרף הריבוי ומהירות הצמיחה של האילנתה מדובר בחיסול תקציב הגינון ושאיבת תקציבי עתק לצורך תיקון הנזקים העתידיים.

משה ליאון תתכונן.