גלווזיה נאה ומרווה אינדיגו – בין חסכנות לפזרנות

המרווה הנפוצה ביותר בגינון בעשור האחרון היא ללא ספק מרוות אינדיגו, מין מכלוא (מרווה קמחית x מרווה longispicata) זה אשר נמצא במקרה באוניברסיטת הנטינגטון ונכנס לשימוש בישראל לפני עשרים שנה על ידי סימה קגן (אחת ממאקלמות צמחי הנוי החשובות בישראל יחד עם עוזי בן צבי, מוטי קופילביץ, הגן הבוטני בגבעת רם, משתלת וונדי ועוד). היות והחלוקה הבסיסית ביותר בגינון היא על פי משפחות נכנסה מרווה אינדיגו זאת אל תוך קבוצת המרוות ומשום כך התקבעה אצל חלק גדול מהציבור כחסכנית במים ולא כך הדבר. אמנם מיני מרוות רבים מגיעים מאזורים יובשניים בעולם ועל כן התאמתם לנוף המקומי גבוהה אך האינדיגו מתאימה במראה שלה לגינות ממוזגות ואף טרופיות, בעיקר ניכר הדבר בעלווה שלה: היא רכה, דקה מאוד וגדולה, הפוכה לחלוטין ממראה העלים הגלדניים-נוקשים ומצומצמים בשטח הפנים כרוב מיני המרוות האמורות לעבור תנאי יובש ארוכים, דבר זה ניכר בתנאי ההשקיה שמרוות אינדיגו זקוקה לה, כאשר היא עדיין קטנה ובתנאי הצללה חלקית היא תוכל להסתדר גם עם השקיה של פעם ב7-10 ימים אך ברגע שתגדל והיא עושה זאת מהר מאוד מרווחי ההשקיה שלה מצתמצמים וכמויות ההשקיה גדלות כאילו היתה זאת פוקסיה ולא מרווה, ולכן גינות שבה היא שתולה הן עדות מרשיעה לכמויות המים הגדולות הנצרכות בה גם אם נראה לידה מרוות אחרות שעשויות כן להיות חסכניות. אינני מבטל לחלוטין שימוש בה אלה להעבירה באם ממש חושקים בה לעציץ גדול בחצי צל שם תושקה תדיר ובכמויות אשר לה היא נזקקת.

לעומת מרוות האינדיגו הבזבזנית אני רוצה להמליץ על צמח מוכר הרבה פחות אך בעל מקום של כבוד בגינותיי ששמו גלווזיה נאה, גלווזיה זאת מגיע ממשפחה נודעת גם היא: הלועתניים (כולם מכירים את לוע הארי) שהיא התפצלות בסדרת הצינוראיים מן השפתניים לה שייכות מיני המרוות. גם הגלווזיה פורחת כל השנה אך לא באותה אינטנסיביות חסרת מעצורים של האינדיגו, פרחיה מעטים יותר אך ניכרים ומושכים גם הם דבורים (על האינדיגו לפעמים אפשר לספור עשרות רבות של דבורים), היא יכולה לעמוד בהשקיית עציצים תכופה כמו האינדיגו אך היא יכולה גם לעמוד בתנאי יובש קשים זאת ועוד, תנאי האור להם היא נזקקת הם מהרחבים ביותר, החל משמש קיץ מלאה, קופחת ומעיקה בדרום מישור החוף ועד לתנאי צל של ההר הגבוה, היא גם עומדת בגבורה עילאית בתחרות שורשים לכן בתכנון גינה למחשבה רחוקת טווח ניתן לשתול אותה יחד עם איריס אלג'ירי / כרתי בקרבת עצים חדשים אשר נשתלים כך שלאחר שיתבגרו ויצלו עדין הגלווזיה והאיריס יהוו בסיס איתן ולא יתנוונו.

זהו צמח חזק ביותר ועמיד לאורך שנים, ניתן לא לגזום אותו כלל אך גיזום שליש מנופו בחורף מעבה את הפריחה האביבית מאוד ובכלל את נוף הצמח.

מקור הגלווזיה הוא במספר איים בארכיפלג של סנטה ברברה (קליפורניה) וגודלפו (מקסיקו, קרוב לאיזורי הסחר הגדולים בעולם בסמים: 12,500 נרצחים ב2010 בלבד למי שחושב שמלחמות לאומיות/דתיות הן הבעיה היחידה של אלימות בעולם וזה בלי להזכיר את תוצרי הלוואי של התמכרויות ופשיעה לאחר שהסמים מגיעים למערב, על חוסר התוחלת בנסיונות לעצור ולצמצם את התופעה במאה השנים האחרונות הצביע הדוח האחרון של האו"ם, בדיוק כמו חוסר התוחלת להפסיק מלחמות או לצמצם פערי עוני ועושר באמצעים חוקתיים-מדיניים) מאיזורי הגידול הטבעיים גם ניתן להסיק שהגלווזיה תתאים לקו חוף שני.

ולסיום לכל שוחרי המרוות שבכל זאת גלווזיה לא מספקת אותם, כמה מילים על מרווה מליסודורה (מרווה דבשית), זאת היא מרווה לא מוכרת על אף שהיא בשימוש כבר מספר שנים, היא חסכנית מאוד במים, צומחת מהר לגובה 180 ס"מ ורוחב של 100-120 ס"מ ומעט אוורירית ולכן מתאימה מאוד לגדרות חיות בלתי פורמליות, פורחת ללא הפסק כל השנה בריח מתוק משכר, ובמיוחד באביב, חזקה ביותר וניתנת לשתילה בשמש מלאה עד חלקית, מוצאה גם במקסיקו אך מן ההרים הגבוהים במזרח.