קאלוס

גיזום עצים היא אמנות גדולה שכן מלבד הידע הדרוש לאבחן את זוויות הבדים אשר נועדו לשבר עתידי (זוית חדה באופן פרדוקסלי היא דווקא חלשה מזווית כהה) המרחק הנכון לניסור (צמוד מדי לגזע יפגע ביכולת תאי הקאלוס ליצור ריקמה, רחוק מידי מהגזע יקשו על הקאלוס לכסות את הפצע)  עובי הבד ביחס לגזע וגורמים נוספים, נזקק הגוזם לאינטואיציה גבוהה מאוד בראיית הנולד לצורך שיווי המשקל העתידי של העץ, הנטיה הטבעית לארבע רוחות השמים מופרת בעת הגיזום וללא התבוננות מעמיקה באופי הצימוח, בכיוונים ובשאיפות הבדים הצעירים והותיקים העץ יהפך לגרוטסקה, ולצערי רבים מהעצים אכן נפגעים משיקולים מוטעים וחוסר תשומת לב ואורך חיים שיכול להגיע למאות שנים מתקצר במהירות לעשרות בודדות (ואינני מדבר על הגירדומים חסרי הרחמים שחברת החשמל וקבלני הגינון מבצעים בעיריות וברשויות, אלו צרכים להיות מבוקרים על ידי אמנסטי).

בהנחה שהניסור היה מדוייק פעולת הסגירה של הקאלוס נגזרת כמובן משני תנאים, קוטר הבד אשר נוסר ומהירות הצימוח של העץ, הפערים בין דולב מזרחי לקטלב מצוי בסגירה יהיו דומים לפערים בצימוח העץ ולכן בעצים איטיים יש לגזום בדים גדולים במשנה זהירות, התבוננות עקבית בקאלוס הנבנה היא תופעה מרתקת גם לילדים, אם נפנה רק פעם אחת את תשומת ליבם בזמן הגיזום ונספר להם את העתיד להתרחש הם יתבוננו בתופעה האיטית במשך שנים ויסבו את תשומת ליבנו חזרה לגלד פעם אחר פעם, לטעמי זאת אחת התופעות המרתקות הנגלות לעין ותמיד אני לא מסתפק במבט, החוויה של היד המונחת על הרקמה הגדלה היא נפלאה ומשתנה מעץ לעץ בהתאם למין ולפרט הספציפי, לעיתים מרתק להתבונן בעצים ותיקים אשר הגלידו זה מכבר והסות כבר בלע את הקאלוס וכל שנשאר הוא רק רמז דקיק להתרחשות דרמטית בתולדות העץ.