אחד מאפייני נוף התרבות של אלפי השנים האחרונות היא הטרסה, קשה שלא להתקל בצורת הנוף הנפוצה הזאת באזורים ההרריים של ישראל, זאת תופעה שמוכרת בעולם כולו, בין אם באיזורים ברוכי מים במזרח בסין, בקמבודיה, בפיליפינים או בהודו, בחבלי ארץ ממוזגים כמו במרכז אירופה, ים-תיכוניים כאגן הים התיכון ואף מדבריים, חלקן בנות אלפי שנים וחלקן חדשות יותר, רק בנות מאות שנים.
בניית טרסות היא ממפעלי האנושות המרשימים ביותר שנעשו בהיסטוריה, עקב בצד אגודל עם גידול האוכלוסין והצורך בעיבוד שטחי חקלאות חדשים לצורך הזנה. ללא טרקטורים, משאיות ובטון, בידיים חשופות עבדו דור אחר דור, מטר אחר מטר בכיבוש ההר והפיכתו למדרגות חקלאיות המספקות מזון למשפחה, לכפר ולעיתים אף למסחר, זאת שיטה שאין עמה רווח גדול בגלל הקושי הן בבניתה והן בניוד הציוד ובבעלי החיים לצורך החריש. אך היא סיפקה חיים ובחוסר הוודאות הקיצוני שבו האדם נתקל במשך עשרות ומאות אלפי השנים שקדמו למהפכה החקלאית, הטרסה על אף האנרגיה הכבירה הנדרשת להקמתה היא הצלחה אדירה.
טרסות הן עדויות דוממות לחיים שלמים שהיו ואינם, לעונות מתחלפות, לזיעת החריש, לבכי היונק שבבית, להמולת הילדים המבקשים הפוגה מן העמל לחזור אל המשחק, לרעב בשנים שחונות, טרסות הן הד להיסטוריה פרטית, משפחתית, אינטימית, הד למוצאנו, הד למאבקי קיום מהותיים.
יש לזכור שבעת שאנו קוראים שורות אלו בחדרנו המוסקים דרך חוד החנית הטכנולוגית עדיין ישנם אנשים בעולמנו שזאת היא שגרת חייהם ועל אף התפיסה הכמעט רומנטית של חיי כפר שלווים, רבים מהעוסקים במלאכת חקלאות הטרסות חיים בעוני שאינו יכול להיתפס בתודעת הרווחה המערבית, חיים אלו הם אשר גורמים להגירה התמידית אל הערים, יצירת שכונות עוני נוראיות ופשיעה מחריפה (ב2003 בברזיל נרצחו 51 אלף איש) הן בעולם השלישי והן בעולם המערבי (בארצות הברית בלבד יותר משני מיליון איש כלואים בשעה זאת), למעלה ממיליארד בני אדם חיים בתנאי עוני בשכונות אלו, לשונות רבות ומנהגים רבים אך לכולם לב אחד. הנה סיבה באמת טובה למהפכה, אפילו ללא הבלי המלחמות פשוט פשטנו את הרגל.
אך בטרסות קיים מימד נוסף לקשיי הקיום האנושיים והוא יופיים המהפנט, יש דבר מה בפרופוציות, בהנחה "הנכונה" של האבנים ובהתאמה לשיפוע המתלול שהופך אותן לכמעט מוסיקליות, ואת חלקן לממש גאוניות, זהו תהליך של פירוק והרכבה מחדש, של יצוב ומקצב, של יחסים ומשקלים בין מסות ומשטחים וכל אלו תלויים בהתאמה ליחסי השיפועים הנובעים בתורם מתנועת לוחות טקטוניים במשך עשרות ומאות מיליוני שנים. בניית טרסות היא פעולת גומלין עשירה בין ההכרה הפנימית ובין כללי המשחק הנכפים על ידי תמורות העולם, זאת היא פעולה של יצירתיות המגששת את דרכה לשבור את ההתניה, לכן יש ביופיים דבר מה שהוא מעבר ליופי הטבע, הטרסה היא קפיצת מדרגה תרתי משמע אל עבר האמנות, ישנן טרסות אשר גאוניותן לא נופלות מרביעיות המיתרים האחרונות של בטהובן (op.132, movement)
כל שצריך לעשות כדי להיווכח בכך הוא להאזין ולהתבונן
לפני סיום אני רוצה להמליץ על פוסט מעניין על תירס שנמצא פה
ולסיום הפוסט "אסתטיקה של משחקי מחשב" יצא בגיליון האחרון של גן ונוף, אני מקווה שזאת התחלה של דו שיח פורה.
לא קראתי עדיין את הקישורים שהוספת ולמעשה אין לי מה להגיד על הטרסות. רק שאלה:
יש חצרות עם דמוי טרסות. למשל אצלנו. השטח משופע וכדי להתגבר על השיפוע ישרו (בערך, זה בכל זאת משופע) ואז שמו סלעיה כזו בקצה ואז שוב ושוב.
מה אתה ממליץ לשתול בכאלו? קיבלנו ככה את הגינה מבעליה הקודמים. אבל היא שממה. מה בין הסלעים ומה במישורים ביניהם, שהם די רחבים וגדולים ויש בהם פה ושם עצים: הדרים, שסק, משהו שאני לא יודעת מה הוא אבל הוא עץ נוי.
התיאור שלי לא ממש ברור אבל מקווה שבכל זאת יהיה לך מה לומר.
הבלוג שלך מרתק.
שלום ענת, תודה.
זה תיאור מאוד כללי, יש פרמטרים רבים כגון אזור אקלימי, קרקע, נפח כיסי האדמה, השקיה, שמש והצללה, הקשרים לצמחיה שתולה, מרחקים, מרחק מהבית, גובה הסלעים ועוד ועוד