אביב אקסטטי, על פריחה ומיניות.

פברואר הוא המועד הקבוע שכולם יוצאים לראות כלניות,

אין שנה שבה בשבתות השמשיות לא נוצרים עומסי תנועה באזורי הפריחה, האינטרנט עמוס בהמלצות טיולים, כמובן שחודש זה הוא רק האפריטיף למרץ-אפריל שהם חודשי הפריחה העיקריים המתחוללים כל שנה באזורינו. החוויה העוצמתית במרבדי פריחה אינה דומה לחווית המדבר השקט או לחווית הים הסוער, זאת היא חוויה שונה לחלוטין גם מצפיה בבעלי חיים או בנהר זורם, הסיבה לחוויה השונה הזאת טמונה בהוויה של הפריחה, דהינו במשמעות העמוק של התהליך אשר מתחולל לנגד עיננו. לא תהליך בודד כי אם במאות, באלפים, וברבבות רבות. משום שלא מדובר ב"פריחה" המונח פרח מתאר למעשה אקסטזה מינית צרופה, תוצר של מיליארדי זיווגים במכפלות עצומות לאורך מיליוני שנים

כל אותו היופי, המורכב מאין ספור צורות, צבעים, מרקמים, גדלים. כל אותה חגיגת פרפרים חיפושיות ודבורים מטרתה היא אחת: זיווג, רביה, המשך, קיום. אנחנו יכולים להסתכל על הפרח הבודד, להתפעם מיופיו באגרטל על שולחננו, אך היופי המלהיב ביותר נמצא בחוץ, במחול האדיר של אותה אקסטזה מינית והמאבק הכביר לקיום המייצר לעולם את החדש, זאת היא תמורה של אנרגיה אשר משתמשת במוות של אשתקד ליצירת אותו פלא אשר אנו מכנים אותו בשם חיים.

אין הצמח יודע פחד מהו, אין לו דבר פרט לשאיפה פנימית בלתי מוסברת, בלתי נתפשת, בלתי נודעת אל הקיום, כמו כל אורגניזם אשר נאלץ לשרוד תחת מכבש לחצים עצום על מנת לשמר סביבה פנימית אוטונומית. על כן התפתחותו לכלל שכלול אין סופי לאורך הדורות היא בלתי נמנעת, היופי הקורן משכלול זה הוא תמצית המיניות.

לצערנו במשך שנים רבות נציגי האלוהים עלי אדמות עיוותו ודכאו את היופי הזה כראקציה לצורות רבות של אלימות וניצול הקשורות למין כמו גם לשלל הבלים שהדימיון האנושי הצליח לחולל מתוך מוחנו הקודח וכך נותרנו חוטאים ומלאי בושה מאותו זוהר חן והוד, מאותה תשוקה לחיים אך אם נוכל להתבונן בפלא זה ללא כל הכבודה אשר מוטלת על כתפנו במשך דורות כה רבים נוכל לראות באמת ובתמים יופי מהו.