קרדום עצים, על פאר, נזר וכמה מילים על הבלי המלוכה.
בחורף, בעת השלכת אנו נחשפים גם להדר שלד העצים אך גם לאחת התופעות הקשות של הגינון הציבורי והוא קרדום העצים, קשה להתחקות אחר מקור התופעה וסיבותיה, אני זוכר כשעוד למדתי גינון בגן הבוטני באחד השעורים הופיע גיזום זה כבררת מחדל אחרונה ל"הצלת" העץ, לכן כנראה שהשתרשה האמונה שהיא תציל את העץ ממוות, תחדש את עלומיו או השד יודע מה, התוצאה היא גזע ותיק בגובה שניים עד שלושה מטרים אשר מנוסר במלוא היקפו.
יתכן שאחד השיקולים המנחים קבלני גינון של עיריות ומועצות הוא תקציבי, שכן כריתה מוחלטת של עץ, עקירתו ושתילת עץ חדש הם חלופה יקרה אך את הבלתי נמנע לא ניתן לדחות לזמן רב, גם אם שנים ספורות לאחר הגרדום ה"עץ" ייתן שוב צל הרי שימיו בכל זאת ספורים, גם אם נשפוך עליו גלון של לק-בלזם, הרי הפצע שנותר הוא לא דלת למזיקים כי אם הזמנת v.i.p לאורגיית פתוגנים: שלל נבגי פטריות ישתמשו במשטח הנחיתה האולטימטיבי שמצאו ויהוו כוח חלוץ לפני אין ספור החרקים שיבואו בעקבותיהם, זהו תהליך בלתי נמנע והעץ יתנוון ומות ימות.
חשוב גם להזכיר שלעיתים קרובות גיזום-קרדום שכזה נעשה על מנת להפחית (לכאורה) סכנת התמוטטות, הפחד שמה יקרסו ענפים בחורף מניע גם אנשים פרטיים ולא רק קבלנים לגיזומים מעין אלו – רק לפני חודש שמעתי בדיוק סברה זאת מפי שכנה שביקשה לגזום עץ סיגלון גדול בגינתנו המשותפת שתחתיו משחקים הילדים. הצימוח החדש שלאחר הגיזום לעולם לא יוכל להיות חזק כענפים אשר גדלים בצורה טבעית, הפוך מכך עם השנים הענפים החדשים שילכו ויתעבו, יצברו משקל רב שלא יעמוד בעומס על רקמת החיבור אשר נוצרה על רקמת ההגלדה (על הקאלוס – רקמת ההגלדה כתבתי כאן) והעץ יקרוס. באם יש סכנה לחוטי חשמל וכדומה יש אמצעים סבירים יותר מגרדום פשוט על ידי גיזום נכון, באופן כללי ניתן לומר שבעת גיזום בדי עצים אין להוריד בד אשר היקפו עולה על שליש מהיקף הגזע בנקודה ממנו הוא יוצא, דבר זה מאפשר החלמה סבירה, כמובן שעל מנת לעשות זאת יש לתכנן נכון את הגיזומים במהלך של שנים.
יש לו גם סיכוי טוב למות עוד הרבה בטרם כל זאת משום השוק שיעבור: היות ועלוות העץ היא ספקית האנרגיה שלו, כריתה מוחלטת עשויה גם פשוט לגרום למוות מרעב באם אין לו מספיק אנרגיה אגורה, כריתה בזמן קיץ מגבירה גם היא את סיכוייו למות אבל כל אלו אינם הסיבה האמתית להפסיק את התופעה הזאת, פשוט צריך להסתכל על עץ כדי להבין שחתך כזה הוא הרס ללא תקומה: בקיץ אנחנו נוטים פחות להבחין בתופעה היות והעלים מכסים את מערומיו אך במבט בוחן ניתן לראות בקלות את הדיספרופורציה שנוצרת לאחר מספר שנות צימוח חדשות בין קוטר הגזע הוותיק ואותו פונפון המתנפנף באילוץ גרוטסקי מעליו. אפילו לאחר עוד מספר שנים לאחר שכבר דיללו את הענפים ונשארו 2-3 בדים מובילים העץ לעולם לא יחזור לתפארתו ועץ למי שנזדמן להביט בו ללא זיכרון ומילים, בלי אסוציאציות ושלל דאגות החיים הוא פאר אמתי, לא מלוכה אווילית של בני אנוש אלא נזר של זוהר הבריאה, של כוחות החיים וגזרת כיליונו של המוות.
ולסיום, מי אמר שדשא סינטטי לא יכול למלא את יעודו המקורי של הדשא?
הנה תמונה שצילמתי הבוקר, גם משטח נחיתה לעיתוני הבוקר וגם כר פורה ליציאות הכלב.
אבינדב שלום
כרגיל אני לומדת ממך הרבה ועל כך תודה. שאלה- לפני כשנתיים גזמנו עץ דובדבן. השלד שמתגלה לנו כעת מכוער. ישנם ענפים דקים שיוצאים מאותם ענפים שגזמנו ויש חוסר פרופורציה בין הגזע והענפים הישנים לבין הענפים החדשים שיצאו ממקומות הגיזום. מה עשינו לא טוב והאם יש דרך לתקן את המעוות.
הקשר לבית המלוכה הבריטי (או כל בית מלוכה אחר) כאן רופף למדי, אך בכל מקרה נהניתי מאוד לקרוא. הפוסטים שלך מקסימים, ומחכימים.
ייש כח.
אין באמת קשר רק אסוציאציות ומקום לחלוק כבוד, אבל שיניתי את הכותרת שללא לעורר ציפיות
תודה.
זה קשה מתאור כזה להבין אבל לעיתים קרובות לעצים יש נטיה להצמיח מחתך הגיזם ענפים חדשים, הם דווקא מאפשרים לעץ עוד אנרגיה על מנת להגליד אך יש לדאוג שאלו לא יתעבו בתורם לכן כדאי לקצר אותם בקצוות כך שהם יהוו בית חרושת לפוטוסינטזה אך ישארו דקים עד לסגירה אז ניתן להסירם באופן סופי.
תודה על הפוסט.
ולפינת יוצאי הדופן:
1. בעבר גזמנו(?) כך שורות של שקדים, למטרת הרכבה של זן אחר. את התוצאה תוכל לנסות לאתר ולבחון במטע מצפון למיני ישראל בצמוד לכביש 424.
2. אומנם לא ממש עץ, אבל להבנתי מקובל לטפל כך ביוקות. מה דעתך?
http://www.howcast.com/videos/410942-How-to-Prune-a-Yucca-Plant
3. מה לגבי גידום נמוך מאוד?
אודי
שלום אודי, הרכבות של עצי פרי הם דבר שונה וכך גם הגיזומים שלהם, זאת יותר שאלה של פונקציה. הרי לא יעלה בדעתו של איש לגזום אלונים כזייתים או שזיפים.
ישנם גם שיחים שנגזמים פעם בכמה שנים עד הקרקע ממש גם אם בתחלופה הדרגתית של הענפים אך אלו דברים אחרים לגמרי.
היום ראיתי דולבים שגורדמו לגובה 30-150 ס"מ לפני חמש עד עשר שנים, חלק התאוששו וצמחו לגבהים מרשימים וחלק לא אך בכולם ניכר עיוות קשה וזאת מבלי להתייחס למה שסמוי מהעיין, את הרקב אתה תראה רק לאחר שנים רבות.
יש לי ספר שקניתי לא מזמן- ספר ישן באנגלית. TREES IN A WINTER LANDSCAPE. בספר מובאים רישומים של עצי נוי בעיקר נשירים. בספר כותבת המחברת שדווקא בחורף בזמן הנשירה -כמו שכתבת -מתגלה העץ במלא תפארתו. ניתן לזהות כל עץ לפי מאפייניו השונים.
כתבתי על הספר הזה מאמר קצר לא מזמן. אם אתה רוצה אשלח לך למייל.
גם אני כל פעם מתעצבן על הגרדומים האכזריים האלה של העצים. אני חושב שזה הרבה גם בגלל תלונות של דיירים שהעצים מסתירים להם את הנוף או חוסמים להם את האוויר. לכן עברו בחלק מהמקומות לברכיכיטונים שונים למשל שהם צרי צמרת, שאני מעריך שגם אתה חושב שהם לא תמיד מתאימים.
לפי דעתי חלק מהבעיה הוא שתילת עצים שמגיעים לגדלים גדולים מדי בבגרותם. אולי צריך יותר בינוניים וקטנים. אצלנו למשל ביישוב יש שדרה של אלביציות וורודות שנראות לי די מתאימות. בטעות שתלו בין האלביציות גם אחת צהובה. היא כידוע מגיעה לממדים גדולים הרבה יותר מהוורודה. כל פעם גוזמים אותה להקטנת הנוף בגלל תלונות השכנים של העץ.
משה (גנן ושתלן קטן מתפוז).
שלום משה, אני מסכים לכל מילה שלך, אשמח לקרוא את המאמר, המייל של הוא avinadavbegin בג'י מייל.
תודה.
אכן דשא סינטטי הוא סוג של תועבה גננית וגרם לי לעשות אחורה פנה כשהגעתי לבחון גן ילדים לביתי (המחשבה על העיוות הזה ושלא לדבר על העלאת הטמפרטורות בקיץ)/
הייתי שמחה אם היו מוציאים אותו מחוץ לחוק למניעת זיהום סבבתי בכל גילגוליו (גם פרחים מלאכותיים עושים לי קדחת השחת).
תועבה זאת אחת המילים החזקות שיש בלקסיקון האנושי. דומני שכך כינו בנות גשרית את עאלייה בשל הזיכרון הגנטי הער אשר בתוכה בחולית.
הדבר שבאמת מוזר הוא שחתיכת פלסטיק ירוקה הפך לאסתטיקה בעוד שאם מישהו היה שם דבר דומה בצבע צהוב או כחול הוא היה מוקע מיד. כתבתי על זה גם בפוסט הזה