גן המנזר הבנדיקטיני אבו גוש

המנזר הבנדיקטיני באבו גוש נבנה לפני קרוב לתשע מאות שנים ועבר תהפוכות רבות לאורך ההיסטוריה המדממת. מסביב לו שלושים דונם אדמה שמחולקים לאזורי נוי. לבוסתנים של גפנים ועצי פרי ורדניים (כמשמש, שזיף, ותפוח המורכבים על ידי הנזירים על כנת שקד מצוי הצומח באזור כפליט תרבות מימי קדם). וכן אזורים פראיים יותר שם צומחים אלונים, חרובים וגם עצים נטועים כארזים, ברושים, אורנים שונים ועוד. בלב המנזר נובע מעיין שמימו משמשים להשקיית הבוסתנים והגינות אותם מתחזקים בקפידה הנזירים והנזירות. בדצמבר 2014 פנו אלי מן המנזר על מנת לשתול גן חדש לזכרו של ז'אן-מארי לוסטיז'יה שתוכנן על ידי האדריכל צבי אפרת והוקם שנה קודם לכן בסיוע ראש קרן קהילות יהדות צרפת רישארד פרסקייה.

לוסטיז'יה נולד ב1926 כאהרון לוסטיגר בן למשפחה חילונית יהודית. בגיל 14 התנצר. לאחר מלחמת העולם השנייה הוסמך לכמורה וטיפס במעלה ההיררכיה הקתולית למעמד קרדינל, אמו נספתה באושוויץ וכל חייו עסק בקשר הטעון שבין שתי הדתות, בהתנהגות הכנסייה הקתולית בזמן השואה ובדינמיקה האנטישמית שליוותה את הנצרות משחר קיומה.

בגן מונחים לוחות חרס ובהם חקוקים ציטוטים של לוסטיז'יה בעברית, ערבית וצרפתית אודות היחס שבין הדתות ובין האדם לאלוהים.

הגן הנמצא בעומק המנזר משתרע על קרוב לדונם ובנוי בשני מפלסים ובהם תעלות מים המוזנים במשאבה מן המעיין הבוקע בקריפטה של הכנסייה. התעלות מתעקלות וסובבות, נפתחות לבריכות ומתכנסות חזרה. המים נופלים במפלים קטנים היוצרים פכפוך המהדהד בשקט שמופר רק מאוושת הרוח, מפעמוני הכנסייה וממואזין המסגד הסמוך. התעלות תוחמות גינות קטנות ואין כל גשר בניהן למדרך, בשביל לחצות את התעלות על האדם לפסוע מעל המים ולהיות גשר לעצמו. במרכז הגן רחבה וספסל אבן המיועד להתבודדות והתבוננות דרך הגן אל נוף הרי יהודה הנשקף ומשם שוב פנימה אל האדם עצמו.

תכנון הצמחייה מצריך דיוק רב שכן בשתילה לא מתאימה התעלות יתכסו עד מהרה ואחד מחלקיו העיקריים של הגן יעלם ולכן אחד העקרונות המנחים היה בחירה בצמחים מאופקים וקטנים. יחד עם הנזירים הגענו למסקנה שידיהם מלאות בעבודה וברצונם להביא את הגן לאחר התבססות של שנתיים-שלוש למינימום תחזוקה. לכן בחירת הצמחייה הייתה כמובן בבני שיח ים-תיכונים עם נטייה למקומיים. לצורך כך אני מסתובב כבר כמה חודשים ברחבי הארץ ולוקח זרעים וייחורים של צמחים שאינם נמצאים במשתלות כמו לבנונית ימית, געדה מפושקת, פואנית איטלקית, חבלבל החוף, שברק מצוי ועוד.

הניגוד החריף שבין הצמחייה הים-תיכונית המאופיינת בעלווה מצומצמת, אפרפרה וגילדנית ובעלת פרחים קטנים לבין צמחיית המים השתולה בבריכות כנימפיאות מבריקות ורחבות עלים תהיה הד למורכבות התרבותית רוויית הקונפליקטים שבין הדתות, ביני ובין הנזיר אוליביה שנמצא במנזר כבר למעלה משלושים שנים התפתח שיח מעניין ופורה על אפשרות הגישור שבין הדתות, הוא אופטימיסט ללא תקנה ואילו אני קצת פחות, לטעמי הגישור שיש לבצע הוא בין תודעת האדם לטבע המציאות הממוסך על ידי ההכרה המותנית. אך ישנם קווים משיקים רבים בין השקפותינו.

בין מיני המרוות, הגעדות והלוטמים יהיה ניתן לראות גם סירה קוצנית, זהו צמח בר שמקומו בגינון כמעט ונפקד לחלוטין. אמנם שיח בעל קוצים אך הוא גם יוצר באילו ארכיטקטורה מרהיבה המשולבת בפירות וורודים-סמוקים. כבן בית של הטבע בגבעות המקיפות את המנזר חשבתי שראוי להכניסו גם פנימה בין קורנית מקורקפת וצתרנית משובלת, בין געדה כרתית למרווה משולשת. מעשה הגן הוא מעשה של תרבות, של אריגת קומפוזיציה, של מלאכת מחשבת, של התבוננות ויצירת קטגוריות חדשות ליופי. אם מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי אז הרי שסירה קוצנית יכולה לתת לנו אפשרות לפליאה מחודשת של הסדר האלוהי שנמצא בכל זרע, בכל נבט שיח ועץ. זהו גן שמוקדש כולו לסבלנות ואהבה.

ניתן להגיע לגן ללא כל תיאום מראש בזמני הפתיחה הקבועים של המנזר: בשעות 8:30-11:30 14:30-17:30. בימי ראשון המנזר סגור.